la prière: 9 (תפילה ותורה ד)

ד. "רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא והוו עסקי בשמעתא, נגה לצלויי והוה קא מסרהב רבי ירמי', קרא עלי' ר"ז מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה" (שם.). האדם פונה מטבע נפשו אל רגשי הקודש, שלהשלימם ולהוציאם מן הכח לפעל ממעמקי נפשו, דרושה לו התפלה. אמנם, בזה יוכל לטעות בדבר אחד כללי. שהרי כשם שיש לו נטיות רוחניות, מצד טבע נפשו המשכלת, כן יש לו המון רגשות לכמה חפצים ורצונות חומריים. והנה זה ישכיל כל אדם, שבהרחבת הרגשות הסוערות בלבב האדם אל העניינים החומריים וכל השייך להם, אין טוב לאדם כי-אם שיהיו מודרכים ע"פ משפט דעת התורה, הנותנת צדק בכל אורחותיה ומדרכת את האדם בדרך טובה וישרה, ובהיעזב נפש האדם לשאיפותיה החומריות וכל התלוי בהן, בלא מסורת התורה, הלא יפול בנופלים וידרוך דרך אבדון ומות. אבל בנוגע לשאיפות הרוחניות שבנפש, שכללן הוא אהבת ד' והתענג על טובו והוד כבודו, והמון הסעיפים המסתעפים מעמקי ההרגשות האלה, יוכל האדם לחשוב, שאינו צריך לפלס להן כלל נתיב למודי, כי-אם יעזוב את נפשו ע"פ דרכה, תשגה באהבת צור עולמים, תתגעגע, תכסוף, תרנן מקירות לב ותשפוך שיח, ככל אשר תשאה רוחה העולה אל על. וא"כ לאותן ההרגשות הרוחניות, שהן סעיפי התפלה, יחשוב שאין צורך בהדרכה תורנית, ובבא עת תפלה ימהר לעזוב הלימוד התורני למען הקם עולה של תפלה. ולא כן ילמדנו החכם מכל אדם, שבאמת לא רק לשאיפותיו החומריות של האדם, שמצידן לבהמה נדמה, צריך הוא לסייג תורני להגבילן ולסדרן, כי גם לשאיפותיו הרמות הרוחניות, שהן מיסודי התפלה וענפיה, צריך הוא להגבלה והערכה תורנית. על כן המסיר אזנו משמע תורה, לא זו בלבד שהמון רגשותיו החומריות יהפכו לתועבה, באין מורה דרך ומנהיגם בנתיב חיים ואורה, כי גם תפלתו, אע"פ שהיא פונה למעלה, מ"מ באין הדרכה שכלית אלהית המגבילתה, תוכל להיהפך לרועץ וקלקול, ולא תתן את הפרי הטוב הרצוי, וגם תפלתו תועבה. ועל כן אין ראוי לאדם למהר לעזוב עסק התורה מפני התפלה, כדי שיחוק בלבבו, שגם לצד המעלה שבו, לצד הרגש הקדוש והנשגב, שהתפלה היא תוצאתו, צריך הוא לשאוב ממעייני התורה את שיעוריו והגבלותיו, לדעת כל משפטו ליישרו בדרך החיים הטובים, העולה למעלה למשכיל.