Le Sacrifice d'Isaac 6

ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ד' יראה, אשר יאמר היום בהר ד' יראה.
כאן באה התכונה הפנימית של האור האלהי ברוח הנדיבה, במדה הגנוזה, בחלק הסתום אשר לא יצא אל הפעל, כ"א נשאר בהמית הנפש ובתשוקה הולכת ומתגברת, שנקבעה קדושה זו במקום אשר קרא לו אברהם ד' יראה. רק לד' היודע תעלומות, לו יאתה לקשר את הראיה הזאת של השיגוב המצוי בפעל, ע"י הכח הזה של התגשמות הצווי האלהית, באפן המוסתר אשר לא נתגלה לעין שום נברא, כ"א ד' יראה. אמנם הופעה זו, של השלמת הנשמה ליוצרה, בצורתה היותר עליונה, היא היא הגורמת את הכנת הנפשות של הדורות העתידים, לקראת הופעה רוחנית והכשרת הקבלה של אור השכינה בראית הפנים, המסורה לדורות : יראה כל זכורך את פני האדון ד'. ומתוך הסגולה הגנוזה, של החפץ הטהור, של מסירות הנשמה וכל המהות לשם רצון ד',ודברו האמת וצדק,נובעת היא התחלת הכשרון של קדושת הנבואה, המיוחדת לישראל ברום פארה, ושגרעיני הכח שלה הנם נזרעים באומה ע"י ראית הפנים, בשמחת הרגלים המוכשרים להשראת רוח הקודש על הראויים לה. "יונה בן אמתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוה"ק". (ירושלמי סוכה).

ויקרא מלאך ד' אל אברהם שנית מן השמים.
כאשר בקריאה הראשונה הוכרה ההשפעה, מצד הצרך הגדול של החדלון מן המשכת הפעולה, והשארת התכן הקדוש בעולם העליון הכמוס והחתום, הגלוי ליודע תעלומות, "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה", כמו-כן עתה, אחרי אשר הפעולה, בכל פנימיות קדושתה, נתגשמה במפעל בהקרבת האיל בפעל באה קריאת מלאך ד' שנית, להאיר אור על הקשר העתיד של המפעל הקדוש הזה, אשר נתגלם בצורה מעשית, והריק אל התכן המעשי את כל העושר המחשבתי הלבבי, שהיה סתום ונסתר מעין כל. והיתה קריאה זו השלמה לקריאה הראשונה, שהיתה סובבת על הערך הגנוז והנסתר המקודש, של המאורע הנפלא הזה, של הנסיון הנשגב. וקריאה זו באה להודיע,שכל האור והברכה של אוצר הקודש,שהיתה גנוזה ע"פ דבר ד' בהפסקת המשכת המעשה בפעל הולכת היא ומתקשרת לחיים ההולכים ומתגלים בשטף הדורות, ההולכים ונוצרים בתכונה מקודשת, הראויה לקבל את הברכה העליונה,היוצאת משרשהקדושה הנובעת ממקור הדבקות האלהית, החיה והרעננה, שבנשמת צור חוצבנו, ראש אמנה.

5

ויאמר בי נשבעתי נאם ד'.
כאן נתחבר החתום עם הגלוי. כל מה שנרשם, שנהגה ושנשאף, בכל עצמת התשוקה הקדושה בסתר חביונה של הנשמה, שנגמרה בהחדלון, ב"אל תשלח ידך אל הנער", נתגלה אחר כך בהמפעל, ב"ויעלהו לעולה תחת בנו". ועל כן באה כאן ההבעה המקשרת את הנסתר עם הנגלה, בי נשבעתי. בי, במהותי החבויה, הגנוזה ונעלמת מעין כל, לעומת אותה ההופעה הנשמתית המלאה אור קודש, בקשר הקדושה של מלוי דבר ד', המסותרת בכל המהלך כולו,עד הפסקת הפעולה מפני דבר ד'ע"י מלאכו עושה דברו. נשבעתי, השבועה זאת היא כבר תכונה מתגלית, כוללת את כל הופעת המעשים והמשכת החיים בעולמים ובברואים לאין קץ. שבעה במספר, ושבועה, יש להם קשר פנימי, והשבעה שבעת ימי בנין הם, ערכים נעלים מודדים מדות נשאות, להחיות בהן כל חי ולשכלל בהם כל יקום. בי נשבעתי נאם ד', המאחד בכחו את כל סתר ואת כל גלוי, יחד בחוברת, להאיר אור חיים אור חן וחסד, טובה וברכה בעולם.

כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנךאת יחידך.
כי הגשמת במפעל הגלוי את כל רז הסתר, שלא חשכת את בנך את יחידך. וקדושת הרצון הזה, שעמדה במעלתה הנשגבה במרומי המסתרים, העלית עליו לבוש מעשי, לקשרו בעולם במפעל, ואחרי הקשרו במפעל נשאר הרצון בעינו בכליל הדרת קדושתו. כי יען אשר עשית את הדבר הזה בפעל במעשה הקרבן הנפלא, ששמש כלי לכל קדושת הרצון האין-סופי שלך, להקלט כולך, בכל עומק מהותך באור חפץ עליון ודבר פיו ונדבת רצונך הקדוש נשאר ברום עזו, בכל פארו והדרו, החתום וחבוי מעין כל נברא. ולא חשכת את בנך, המרוכז ברוחך, הקשור בשרש הפנימי של כל מאוייך, את יחידך.

כי ברך אברכך.
ממקור הסגולה החבויה תצא הברכה, שאוצרות ברכות פנימיות יש בה, ברכת החיים העליונים, ברכת הנשמות היותר מפוארות החנונות בחן עז האלהים והוד גבורות ישע ימינו, בכל כמות הנפש העליונים והמבורכים.

והרבה ארבה את זרעך.
הופעת הברכה בגילויה, ברבוי הכמותי, שהרבוי האיכותי מקושר עמו, מכח המפעל הגלוי,ההקרבה המעשית,אבל קלט אל תוכו את כל רזי עולם של הברכה, הצפונה מעין כל.