Maamrey Hreiya p 86 בעקבתא דמשיחא aux talons du Messi
להרבה דברים גדולים זכה העולם ע"י המועקה של ההכרח, הרבה נפילות הנן סיבות לעליות גדולות והצלחות נעלות. ביחוד מלומדת היא בזה כנסת ישראל מאז מעולם "אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי ישבתי בחושך ד' אור לי. לולא נפלתי לא קמתי, לולא שישבתי בחושך לא היה ד' אור לי". הירידה הרוחנית והחומרית של הדור, גם היא הנה ודאי פתח תקוה לעליה ורוממות. "כי לא יטש ד' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ד' לעשות אתכם לו לעם" (שמואל א', י"ב, כ"ב). כל המגרעות הנובעות מדעות רעות שבאו לידי מעשה, שנדבקו בבנינו בימים האחרונים, ביחוד אלו שרגילים אנו לומר שבאו ע"י הספרות מחלקיה הפגומים, לא יוכלו להתרפאות כי אם ע"י מה שנזדרז להתדיין ולהגביה יותר ויותר את הלמוד והדרישה בחכמת חלק הלכות דעות שבתורה, שאנו חייבים להתחיל בו מלמטה למעלה, מעומק תחתית עד עומק רום, כדי שתהיה המסכת בזה נקבעת בקביעות ובהרגל, מחוברת עם הלמוד המורגל בגמרא ובפוסקים בחריפות ובבקיאות, עד שנהיה ראויים להורות הוראות ברורות גם בהלכות גדולות אלו - בכל הדברים הנוגעים ללב האומה מיד ולדורות - באומץ גאוני, בלי יראת הוראה הבאה מתוך כישלון ומיעוט ידיעה.
אומרים בני פריצי עמנו, אותם שירדו עד הדיוטה התחתונה של מאסה של תורה, למשל: האמונה והביטחון מחלישים בנו את תעופת השכל ואת האנרגיה המעשית הכוללת. הנאצה הזאת לבושתנו מוצאת לה מקום רק מפני שבמרבית המציירים את הציורים ההם, הנם אצלם משובשים, קבועים בדמיונות רפויים, הכל כפי שעולה על הלב בתחילת הדעת, ומשונה כפי שינוי הרעיונות המוכרחים להיות נקבעים בלב כל אחד ואחד - מתוך העזיבה וחסרון העסק באלה הנשגבות - בדרכי דמיון, הרחוקים מדרכי תורה - "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב, והנה עלה כולו קמשונים". והמושגים של דמיון, ודאי כל מה שיהיה הנושא בטהרתו יותר נשגב ויותר כולל, יהיה בהיותו מעוטף בדמיון קודר - יותר משגה.
על כן מה נוכל לעשות, אם האמונה והביטחון שהם יסודות חיינו ואורך ימינו לעד ולעולמי עולמים, נתעלפו מאפס מעשה ולמוד, בצעיף של דמיונות וסברות נפסדות המכשילות את מצעדי בעליהם - "הני ברכי דשלהי מינייהו" (ברכות ו, א), ואי אפשר להחזירם לטהרתם כי אם ע"י קביעות מסכת ולימוד כל חלקי המוסר וחובת הלבבות שבתורה, עד שימלאו החללים הריקים שבחדרי לבנו ומוחנו - שהנטיות הטובות של אלה שני המאורות הגדולים האמונה והביטחון שרויים בהם - אורות שכליות והרגשות נעלות, למען ימלאו הן עצמן זיו חיים וכוח פועל חי ואדיר, שיחיו את לבבנו בטל תחייתם, שמנהג זה יתן פריו, שימצאו בעלי כישרון רבים שידעו להסביר לעצמם ולזולתם בע"פ ובכתב את עמקי התורה ושרשי האמונה וכל השקפות החיים השייכות להם, באופן שלא יוכל שום אדם שלא לחוש את האמת הגדולה הנצחית כי האמונה והביטחון הם נר לרגלנו ולראשנו.
הסיבות גורמי המכשלות הנן רבות, אמנם בכללותן שתים המה, הסבה האחת היא ההבנה השטחית והמועטת בערכי התורה, כיון שההבנה המוטעית כובשת מקום גדול, עד שמתדמה לרבים שזאת היא הבנת הדת. אמנם אם כי לתמימים פשוטים, אנשים שאת האור המדעי כמו שהוא בעולם החיצוני לא ידעו, לא תזיק להם הבנתם הגרועה למעמד רוחם הכללי, אלא תניחם על מצבם הנמוך ובלתי נעלה הרבה במוסר, שזה ודאי תלוי לפי הערך של ברור המושגים הדתיים והאורה הרוחנית בכלל, אבל לבינוניים ופקחים במדעים הכוללים, הזיק הדבר עד היסוד.
וזה היה נהוג מעולם: קודם שהידיעה של שלילת ההגשמה, למשל, עם כל סעיפיה המדעיים נתפשטה יפה בעם, הייתה העלמה זאת לאבן נגף לרבים שנהנו מזיו חכמות חיצוניות, כאשר העידו על זה גדולי הראשונים ז"ל, עד שטרחו וביארו ופרסמו להמון כפי היכולת את מה שהיה כבר נודע וגלוי לחכמי לב.
ותמצית הדברים היא: שהמושג העולה מהחכמה הברורה המתבוננת כפי טבע השכל האנושי הטהור המעוטר בהוד המוסר הזך והעליון, מתאחד הוא עם הידיעה הדתית העליונה הנכונה והאמיתית. דוגמת דבר זה נמצא בדורנו ג"כ בסעיפים ופרטים רבים שאנו חייבים ללמדם, להסביר את מה שהוא מוסבר ופשוט לכל דורש - אבל גם נעלם מהמון רב, גם מאותם שיש לתבוע מהם כישרון של השפעה - שאי אפשר כלל שיהיה חיץ וקיר מבדיל בין התבונה הברורה של ההבנה המדעית לבין יסודי התורה. ודבר זה שרבים חושבים שהיא מלאכה ישנה שאינה צריכה כבר לנו, היא עכשיו עבודה שחיובה נתחזק למאד, וחזרה ונעורה כבימי הפילוסופיה הראשונים, של זמן הרס"ג והרמב"ם, אלא שיש לה פנים חדשות ופרטים שונים, כפי השינויים שבמעמד העולם והאומה.
והסיבה השנייה שהיא השלמת הראשונה, היא תלויה בברור הדעות המשוטטות בעולם עצמן, להבחין בין דברים שראוי לקחתם לאמת מופתית לבין הדברים של ספרות שטחית, שאין בהם ממש. כי אם נתפרסמו מסיבת רפיון הדעת של רוב הקוראים, שהדעות הקלושות והשטחיות - ביחוד אם הן מקילות את הערך של העול המוסרי - מתקבלות ביותר, כמו שמתקבלת ביותר בין שונאי עמנו אותה הספרות המשפילה את ערכם של ישראל ודורשת בגנותם, מפני שאלה המשפטים מקילים מעליהם את העול המוסרי עכ"פ של חלק מאהבת הבריות, שיצרם הטוב מוחה עליו הרבה - "הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם".
שני המקצועות הללו: בירור דרכי האמונה מצד התורה ביחש אל הדעות ההולכות ומתפרסמות בתור תוצאות היותר קיצוניות של המדעים, בצורת המציאות וערכה, ובמושגי החיים בכלל, בהשכלה, במוסר ובאורחות התרבות, וביאור עצם הדעות בין משפט למשפט, בין הגיון צודק לכוזב ומתעה - המה שני נחלים גדולים רחבי ידיים שאנו חייבים לפנות עליהם, להציל נפשות רבות שבהם תלויה הצלת כל עמנו בערכו הרוחני, שהוא באמת ג"כ דבק ומיוחש, באפס מקום של הפרדה, גם למצבו הגשמי.
על כן אנחנו חייבים להכשיר את עצמנו בכל המכשירים הדרושים לזה, עד שנוכל להתבונן, לעיין, לכתוב ולחדש, ספרות גדולה וחיה מעומק נשמתה של תורה הפנימית, שתהיה גם נאה ומתקבלת מצד צורתה החיצונית כפי האפשר - "זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות, כתוב ספר תורה נאה בלבלר אומן, וכורכה בשיראין
אומרים בני פריצי עמנו, אותם שירדו עד הדיוטה התחתונה של מאסה של תורה, למשל: האמונה והביטחון מחלישים בנו את תעופת השכל ואת האנרגיה המעשית הכוללת. הנאצה הזאת לבושתנו מוצאת לה מקום רק מפני שבמרבית המציירים את הציורים ההם, הנם אצלם משובשים, קבועים בדמיונות רפויים, הכל כפי שעולה על הלב בתחילת הדעת, ומשונה כפי שינוי הרעיונות המוכרחים להיות נקבעים בלב כל אחד ואחד - מתוך העזיבה וחסרון העסק באלה הנשגבות - בדרכי דמיון, הרחוקים מדרכי תורה - "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב, והנה עלה כולו קמשונים". והמושגים של דמיון, ודאי כל מה שיהיה הנושא בטהרתו יותר נשגב ויותר כולל, יהיה בהיותו מעוטף בדמיון קודר - יותר משגה.
על כן מה נוכל לעשות, אם האמונה והביטחון שהם יסודות חיינו ואורך ימינו לעד ולעולמי עולמים, נתעלפו מאפס מעשה ולמוד, בצעיף של דמיונות וסברות נפסדות המכשילות את מצעדי בעליהם - "הני ברכי דשלהי מינייהו" (ברכות ו, א), ואי אפשר להחזירם לטהרתם כי אם ע"י קביעות מסכת ולימוד כל חלקי המוסר וחובת הלבבות שבתורה, עד שימלאו החללים הריקים שבחדרי לבנו ומוחנו - שהנטיות הטובות של אלה שני המאורות הגדולים האמונה והביטחון שרויים בהם - אורות שכליות והרגשות נעלות, למען ימלאו הן עצמן זיו חיים וכוח פועל חי ואדיר, שיחיו את לבבנו בטל תחייתם, שמנהג זה יתן פריו, שימצאו בעלי כישרון רבים שידעו להסביר לעצמם ולזולתם בע"פ ובכתב את עמקי התורה ושרשי האמונה וכל השקפות החיים השייכות להם, באופן שלא יוכל שום אדם שלא לחוש את האמת הגדולה הנצחית כי האמונה והביטחון הם נר לרגלנו ולראשנו.
הסיבות גורמי המכשלות הנן רבות, אמנם בכללותן שתים המה, הסבה האחת היא ההבנה השטחית והמועטת בערכי התורה, כיון שההבנה המוטעית כובשת מקום גדול, עד שמתדמה לרבים שזאת היא הבנת הדת. אמנם אם כי לתמימים פשוטים, אנשים שאת האור המדעי כמו שהוא בעולם החיצוני לא ידעו, לא תזיק להם הבנתם הגרועה למעמד רוחם הכללי, אלא תניחם על מצבם הנמוך ובלתי נעלה הרבה במוסר, שזה ודאי תלוי לפי הערך של ברור המושגים הדתיים והאורה הרוחנית בכלל, אבל לבינוניים ופקחים במדעים הכוללים, הזיק הדבר עד היסוד.
וזה היה נהוג מעולם: קודם שהידיעה של שלילת ההגשמה, למשל, עם כל סעיפיה המדעיים נתפשטה יפה בעם, הייתה העלמה זאת לאבן נגף לרבים שנהנו מזיו חכמות חיצוניות, כאשר העידו על זה גדולי הראשונים ז"ל, עד שטרחו וביארו ופרסמו להמון כפי היכולת את מה שהיה כבר נודע וגלוי לחכמי לב.
ותמצית הדברים היא: שהמושג העולה מהחכמה הברורה המתבוננת כפי טבע השכל האנושי הטהור המעוטר בהוד המוסר הזך והעליון, מתאחד הוא עם הידיעה הדתית העליונה הנכונה והאמיתית. דוגמת דבר זה נמצא בדורנו ג"כ בסעיפים ופרטים רבים שאנו חייבים ללמדם, להסביר את מה שהוא מוסבר ופשוט לכל דורש - אבל גם נעלם מהמון רב, גם מאותם שיש לתבוע מהם כישרון של השפעה - שאי אפשר כלל שיהיה חיץ וקיר מבדיל בין התבונה הברורה של ההבנה המדעית לבין יסודי התורה. ודבר זה שרבים חושבים שהיא מלאכה ישנה שאינה צריכה כבר לנו, היא עכשיו עבודה שחיובה נתחזק למאד, וחזרה ונעורה כבימי הפילוסופיה הראשונים, של זמן הרס"ג והרמב"ם, אלא שיש לה פנים חדשות ופרטים שונים, כפי השינויים שבמעמד העולם והאומה.
והסיבה השנייה שהיא השלמת הראשונה, היא תלויה בברור הדעות המשוטטות בעולם עצמן, להבחין בין דברים שראוי לקחתם לאמת מופתית לבין הדברים של ספרות שטחית, שאין בהם ממש. כי אם נתפרסמו מסיבת רפיון הדעת של רוב הקוראים, שהדעות הקלושות והשטחיות - ביחוד אם הן מקילות את הערך של העול המוסרי - מתקבלות ביותר, כמו שמתקבלת ביותר בין שונאי עמנו אותה הספרות המשפילה את ערכם של ישראל ודורשת בגנותם, מפני שאלה המשפטים מקילים מעליהם את העול המוסרי עכ"פ של חלק מאהבת הבריות, שיצרם הטוב מוחה עליו הרבה - "הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם, ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם".
שני המקצועות הללו: בירור דרכי האמונה מצד התורה ביחש אל הדעות ההולכות ומתפרסמות בתור תוצאות היותר קיצוניות של המדעים, בצורת המציאות וערכה, ובמושגי החיים בכלל, בהשכלה, במוסר ובאורחות התרבות, וביאור עצם הדעות בין משפט למשפט, בין הגיון צודק לכוזב ומתעה - המה שני נחלים גדולים רחבי ידיים שאנו חייבים לפנות עליהם, להציל נפשות רבות שבהם תלויה הצלת כל עמנו בערכו הרוחני, שהוא באמת ג"כ דבק ומיוחש, באפס מקום של הפרדה, גם למצבו הגשמי.
על כן אנחנו חייבים להכשיר את עצמנו בכל המכשירים הדרושים לזה, עד שנוכל להתבונן, לעיין, לכתוב ולחדש, ספרות גדולה וחיה מעומק נשמתה של תורה הפנימית, שתהיה גם נאה ומתקבלת מצד צורתה החיצונית כפי האפשר - "זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות, כתוב ספר תורה נאה בלבלר אומן, וכורכה בשיראין