20 - Haalaat Nitsotsot 4, 5, 6, 7
ד.
ההתעלות של הרשמים הנקלטים מבחוץ אל המרומים בשינה היא מעלתם. ועצם העליה הנשמתית, שבאה מפני ההעתקה מעסקי החושים החיצונים, וההגבלות שהסביבה מגבלת, היא מופיעה ברב חסד על כל העולם כולו, והרבה מדות, דעות, מעשים ורצונות מתמתקים עד שמשך החיים מתארך וחוט של חסד2 הולך ומתמשך בעולם.
ה.
כשהטלטול של דרכים מדלדל את המצב הרוחני, צריכים לתקן בדרך אומץ וגבורה, ולא בדרך פחדנות ועצבנות. כי הדלדול שבא ע"י פגישות שונות לא בא מסבה שלילית לבד כ"א מפני הרשמים החדשים שהתפרצו לבא אל הנפש בחיפזון, ואלה דחו את הרשמים הישנים מדוחק המקום. וכשמחזירים את הישנים למקומם צריכים להיזהר שלא לטשטש את הצורה של הרשמים החדשים. וזה אי-אפשרי כי-אם ע"י תשובה של גדולה בלא שום קטנות. והכל מתחזק ומתאמץ, והכלים מתרחבים, ונעשה מקום להרשמים החדשים עם הישנים.
ו.
האכילה לפי המדה ובקדושה, מקדשת3 את האדם ואת העולם, ומשמחת את החיים, והעצבון4 מביא לאכול יותר מהמדה, והאכילה מתהפכת אז לכבדות לרגזה ויאוש, והבירורים נופלים לעומק תהום יותר חשוך מכפי מה שהיו, והנשמה מתעצבת. אמנם יכול האדם להפך סוף-סוף הכל לשמחה, וע"י הרעיון הטוב שבפנימיות לבבו מתעלים כל הכחות שיש להם איזו שייכות מגע בכחות חייו, והאורה מתגדלת. ומכל- מקום צריך להוסיף קדושה להבא, לאכול לשובע נפשו5, ובשמחה מסודרת בלא פחד ועצבון, ובזה מעלים את הבירורים בדרך ישרה שאינה מסובכת כלל.
ז.
אכילה ושתיה יתרה ודאי מביאה לידי גאוה'5 וה"ה כשאינה בכונה קדושה. הכל לפי מדרגתו של האדם, עד כמה שצריך שיכוון. כי הניצוצות הקדושים שבתוך האכילה והשתיה הם מטבעם מתאמצים לעלות למעלה, וכשאוכלים בכונה סוללים הדרך לפניהם איך לעלות למעלה בקדושה, והרע שבהם יורד למטה, והטוב עולה למעלה בקיום ואור עונג קדוש ומרום. וממילא מעורר ג"כ בתוך הנשמה של האוכל ג"כ עליה של הטוב וירידת הרע, אבל בחסרון כונה, אין דרך סלולה לפני הניצוצות, והם מתפרצים לעלות בלא תיקון, ולוקחין עמם את הרע ג"כ בעליתם, וממילא מעוררים בנפש האוכלת ג"כ עלית המדות והתכונות הרעות, שהוא כל יסוד הגאוה. וכמה קשה היא לפ"ז האכילה לפני התפלה, שקשה לקנות התוכן הנשמתי הנדרש לבירור הטוב כל זמן שלא תיקן עצמו בבירור החיים ע"י התפלה, ע"כ כל אכילה ושתיה שלפני התפלה הרי היא בכלל גאוה, ועליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גוך, אחר שאכל ושתה ונתגאה קבל עליו מלכות שמים6. זולת כשהיא מצד הרפואה אין שייך גאוה, שמצות הרפואה היא מחוברת לקדושה, שהקב"ה סועד את החולה7, ושכינה עמו, שהענוה היא יסוד הקדושה8, שהחולה, שהוא דל ועני ומדוכא מצד חליו, ועיניו נשואות לרחמי שמים, הצד הטוב שבניצוצות ההם של הרפואה תמיד עולה במסילת הקודש, היא העולה למעלה למעלה באורח ישרים סלולה9 .
1. משלי יג כה.
2. ע' חגיגה יב:
3. ע' תענית יא.
4. ע' תהלים קכז ב.
5. משלי יג כה.
'5. דברים לב טו. הושע יג. משלי ל' רש"י.
6. ברכות י:
7. שבת יב:
8. עבודה זרה כ:
9. משלי טו יט.
ההתעלות של הרשמים הנקלטים מבחוץ אל המרומים בשינה היא מעלתם. ועצם העליה הנשמתית, שבאה מפני ההעתקה מעסקי החושים החיצונים, וההגבלות שהסביבה מגבלת, היא מופיעה ברב חסד על כל העולם כולו, והרבה מדות, דעות, מעשים ורצונות מתמתקים עד שמשך החיים מתארך וחוט של חסד2 הולך ומתמשך בעולם.
ה.
כשהטלטול של דרכים מדלדל את המצב הרוחני, צריכים לתקן בדרך אומץ וגבורה, ולא בדרך פחדנות ועצבנות. כי הדלדול שבא ע"י פגישות שונות לא בא מסבה שלילית לבד כ"א מפני הרשמים החדשים שהתפרצו לבא אל הנפש בחיפזון, ואלה דחו את הרשמים הישנים מדוחק המקום. וכשמחזירים את הישנים למקומם צריכים להיזהר שלא לטשטש את הצורה של הרשמים החדשים. וזה אי-אפשרי כי-אם ע"י תשובה של גדולה בלא שום קטנות. והכל מתחזק ומתאמץ, והכלים מתרחבים, ונעשה מקום להרשמים החדשים עם הישנים.
ו.
האכילה לפי המדה ובקדושה, מקדשת3 את האדם ואת העולם, ומשמחת את החיים, והעצבון4 מביא לאכול יותר מהמדה, והאכילה מתהפכת אז לכבדות לרגזה ויאוש, והבירורים נופלים לעומק תהום יותר חשוך מכפי מה שהיו, והנשמה מתעצבת. אמנם יכול האדם להפך סוף-סוף הכל לשמחה, וע"י הרעיון הטוב שבפנימיות לבבו מתעלים כל הכחות שיש להם איזו שייכות מגע בכחות חייו, והאורה מתגדלת. ומכל- מקום צריך להוסיף קדושה להבא, לאכול לשובע נפשו5, ובשמחה מסודרת בלא פחד ועצבון, ובזה מעלים את הבירורים בדרך ישרה שאינה מסובכת כלל.
ז.
אכילה ושתיה יתרה ודאי מביאה לידי גאוה'5 וה"ה כשאינה בכונה קדושה. הכל לפי מדרגתו של האדם, עד כמה שצריך שיכוון. כי הניצוצות הקדושים שבתוך האכילה והשתיה הם מטבעם מתאמצים לעלות למעלה, וכשאוכלים בכונה סוללים הדרך לפניהם איך לעלות למעלה בקדושה, והרע שבהם יורד למטה, והטוב עולה למעלה בקיום ואור עונג קדוש ומרום. וממילא מעורר ג"כ בתוך הנשמה של האוכל ג"כ עליה של הטוב וירידת הרע, אבל בחסרון כונה, אין דרך סלולה לפני הניצוצות, והם מתפרצים לעלות בלא תיקון, ולוקחין עמם את הרע ג"כ בעליתם, וממילא מעוררים בנפש האוכלת ג"כ עלית המדות והתכונות הרעות, שהוא כל יסוד הגאוה. וכמה קשה היא לפ"ז האכילה לפני התפלה, שקשה לקנות התוכן הנשמתי הנדרש לבירור הטוב כל זמן שלא תיקן עצמו בבירור החיים ע"י התפלה, ע"כ כל אכילה ושתיה שלפני התפלה הרי היא בכלל גאוה, ועליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גוך, אחר שאכל ושתה ונתגאה קבל עליו מלכות שמים6. זולת כשהיא מצד הרפואה אין שייך גאוה, שמצות הרפואה היא מחוברת לקדושה, שהקב"ה סועד את החולה7, ושכינה עמו, שהענוה היא יסוד הקדושה8, שהחולה, שהוא דל ועני ומדוכא מצד חליו, ועיניו נשואות לרחמי שמים, הצד הטוב שבניצוצות ההם של הרפואה תמיד עולה במסילת הקודש, היא העולה למעלה למעלה באורח ישרים סלולה9 .
1. משלי יג כה.
2. ע' חגיגה יב:
3. ע' תענית יא.
4. ע' תהלים קכז ב.
5. משלי יג כה.
'5. דברים לב טו. הושע יג. משלי ל' רש"י.
6. ברכות י:
7. שבת יב:
8. עבודה זרה כ:
9. משלי טו יט.