Moussar Avikha 23: Chapitre 2 paragraphe 5 (7eme partie)
אבל מצד האמת, כל דבר שלמות אינו נאבד בערכו ממציאות, אפילו אם יערך נגד שלמות יותר נשגב, וא"כ, אצל הבורא יתברך שמו, שהוא נשגב ומרומם מכל נטייה ח"ו, ודאי עם כל גודל התכלית מעוצם הבריאה והמציאות שברא לכבודו, מכל מקום הכוונה מתייחדת על כל דבר שלמות וטוב. וכיון שהטוב מצד המקבלים הוא גם כן עכ"פ בערכם שלמות וטוב, ובפרט בעת כזאת שלא נשלמו הדעות ולא עמדו עוד האנשים על אמיתת ההכרה השלמה העיקרית, והם משערים טובתם מצד עצמם טובה, ודאי הכוונה להיטיב להם היא שלמה בתכלית, אלא שבערך הנבראים המשכילים יש עניין שלמות יותר גדול שדוחה אותה.
והנה, מה שנערך חובת הכניעה למיטיב כפי ערך כוונתו להיטיב, שהאריך בחובות הלבבות בשער עבודת האלהים, הוא מצד יתרון השלמות של המיטיב. שכל מה שכונתו יותר להיטיב לזולתו תגדל שלמותו, וזהו שורש הכניעה להשלם באמת ועניין הטובה אינה אלא הרגשת השלמות של המטיב באיזו בחינה; ואע"פ שמצד חסרון הדעת אין מרגישים עניין זאת הכניעה למיטיב. אבל לפי האמת אך זה לבד הוא שרשה ועיקרה. א"כ למדנו שבודאי אנו חייבים כל פרטי הכניעה, וכך הוא האמת הגמור להבורא יתברך שמו מצד כוונתו רק להיטיב לנו, וגם זה שסדר רצונו שיתמלא במעשינו הוא מפני שזאת היא הטובה היותר שלמה שאין כמוה, ומכל מקום עיקר עבודתו אין ראוי שתהיה בשכלנו ולבבנו כ"א לגדל ולרומם שם כבודו לבד, כי כל מה שישותף עניין אחר, יחסר לנו חלק מזה השלמות האמיתי והמחויב מצד השלמות והשכל המיושר.
ולפי זה, בעולם הזה, שאינו מושג רק עניין ההטבה לנו, כמו-כן הכוונה העיקרית בהוויית הבריאה לפי שהיא כעת היא שלמותנו וטובתנו, כי אינו נכון לומר אצל הבורא ית' שיהיו עניינים בתורת אמצעיים לבד אם לא יהיו מצד עצמם טובים במציאותם, כי לא יבצר ממנו לעשות תכליתו מבלי אמצעים. וכמו שהעיר קצת מזה הרמב"ם ז"ל במורה נבוכים (מורה נבוכים א סט, וגם ב יב), אלא שכל המעשים נצרכים וטובים גם במהותם ועצמם בהווייתם. וזה הדבר גופו, שיהיו הם אמצעים, אין זה מפני הכרח התכלית, אלא שזהו דרך השלמות מצד החכמה הידועה לו ית' שיעשו בדרך זה.
נמצא שאנו צריכים להביע בכל מדרגת העולם והנבראים ענין הכוונה לפי ערכם. והוא האמיתי בזה, ועל פי זה ימשך עניין העבודה. ובעולם הזה, שעוד לא נתגלה לבריות זה השלמות הגדול איך שעיקר הכל אינו כ"א רצונו ית', ממילא ההנהגה וההשגחה והתכלית כפי שהוא כעת היא רק למען החסד והטובה לנו.
אמנם לעניין העבודה, הרי אנו קוראים בשמו ית' הוי"ה, שמורה על היה הוה ויהיה. לכן (חבקוק ב ד) "צדיק באמונתו יחיה (מכות כד א), אע"פ שאינו מושג כעת לכונן העבודה בתכלית המעלה, מצד מה שיתגלה לעתיד בפרט וכעת מתגלה רק בדרך כללי לרוצים בארחות חיים (משלי ב – יט), כי כל התקוה אינה כ"א לעת שישגב ד' לבדו (ישעיה ב יא יז) ונודעה יד ד' וכבודו (ישעיה סו יד, חכקוק ב יד) וישמח במעשיו (תהלים קד לא) כמו שכתוב) ישעיהו כח ט) נגילה ונשמחה בישועתו" (וע' זהר בראשית קלה, שמות נה : נז : וע' ויק"ר פ' ט) והבן.
והנה, מה שנערך חובת הכניעה למיטיב כפי ערך כוונתו להיטיב, שהאריך בחובות הלבבות בשער עבודת האלהים, הוא מצד יתרון השלמות של המיטיב. שכל מה שכונתו יותר להיטיב לזולתו תגדל שלמותו, וזהו שורש הכניעה להשלם באמת ועניין הטובה אינה אלא הרגשת השלמות של המטיב באיזו בחינה; ואע"פ שמצד חסרון הדעת אין מרגישים עניין זאת הכניעה למיטיב. אבל לפי האמת אך זה לבד הוא שרשה ועיקרה. א"כ למדנו שבודאי אנו חייבים כל פרטי הכניעה, וכך הוא האמת הגמור להבורא יתברך שמו מצד כוונתו רק להיטיב לנו, וגם זה שסדר רצונו שיתמלא במעשינו הוא מפני שזאת היא הטובה היותר שלמה שאין כמוה, ומכל מקום עיקר עבודתו אין ראוי שתהיה בשכלנו ולבבנו כ"א לגדל ולרומם שם כבודו לבד, כי כל מה שישותף עניין אחר, יחסר לנו חלק מזה השלמות האמיתי והמחויב מצד השלמות והשכל המיושר.
ולפי זה, בעולם הזה, שאינו מושג רק עניין ההטבה לנו, כמו-כן הכוונה העיקרית בהוויית הבריאה לפי שהיא כעת היא שלמותנו וטובתנו, כי אינו נכון לומר אצל הבורא ית' שיהיו עניינים בתורת אמצעיים לבד אם לא יהיו מצד עצמם טובים במציאותם, כי לא יבצר ממנו לעשות תכליתו מבלי אמצעים. וכמו שהעיר קצת מזה הרמב"ם ז"ל במורה נבוכים (מורה נבוכים א סט, וגם ב יב), אלא שכל המעשים נצרכים וטובים גם במהותם ועצמם בהווייתם. וזה הדבר גופו, שיהיו הם אמצעים, אין זה מפני הכרח התכלית, אלא שזהו דרך השלמות מצד החכמה הידועה לו ית' שיעשו בדרך זה.
נמצא שאנו צריכים להביע בכל מדרגת העולם והנבראים ענין הכוונה לפי ערכם. והוא האמיתי בזה, ועל פי זה ימשך עניין העבודה. ובעולם הזה, שעוד לא נתגלה לבריות זה השלמות הגדול איך שעיקר הכל אינו כ"א רצונו ית', ממילא ההנהגה וההשגחה והתכלית כפי שהוא כעת היא רק למען החסד והטובה לנו.
אמנם לעניין העבודה, הרי אנו קוראים בשמו ית' הוי"ה, שמורה על היה הוה ויהיה. לכן (חבקוק ב ד) "צדיק באמונתו יחיה (מכות כד א), אע"פ שאינו מושג כעת לכונן העבודה בתכלית המעלה, מצד מה שיתגלה לעתיד בפרט וכעת מתגלה רק בדרך כללי לרוצים בארחות חיים (משלי ב – יט), כי כל התקוה אינה כ"א לעת שישגב ד' לבדו (ישעיה ב יא יז) ונודעה יד ד' וכבודו (ישעיה סו יד, חכקוק ב יד) וישמח במעשיו (תהלים קד לא) כמו שכתוב) ישעיהו כח ט) נגילה ונשמחה בישועתו" (וע' זהר בראשית קלה, שמות נה : נז : וע' ויק"ר פ' ט) והבן.