L'obscurantisme de l'heresie
חושך הכפירה
שמונה קבצים
קובץ ג' פסקה קפ"ה
אדם אובד הוא הכופר, חייו אינם חיים. כיון שאין אידיאל במציאות הכללית לפי מעמדו הנפשי, שוב אין אפשרות לזיק של אידיאליות פנימית אמיתית שתהיה מושרשת בקרבו, וחיים בלא אידיאל מושרש בעומקם, הרי הם גרועים מחיי בהמה. ועל-כן, מי שמטהר נפשו, ומעמיד את סכום חייו על התוכן האידיאלי הראוי באמת לאדם ישר לחשוק רק בו, ימצא מיד את נטייתו החזקה אל האמונה, והשעשוע העליון של אור אלהים יחייהו, וממילא ירצה להצביע את הצבע של חייו, שהם המעשים וההנהגות החיצוניות, על-פי אותו הענין המתאים אל החשק האידיאלי הפנימי, ובעצמו ידור נדרים, ויסכים הסכמות לסמן בהן חייו בסימנים של זיקוק אלהי, וקל וחומר שישמח מאד בכל הנדרים הכלליים, שהם כל מסורת האבות, בזיקוקם העממי הכללי לצור משגבם ואלהי חשקם ותשוקתם. ובירור דעה עליונה וטהורה זו תנצח את העולם כולו ביפעתה, וכל היצורים יתנו כבוד לשם ד', ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם. כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד, ככתוב בתורתך ד' ימלוך לעולם ועד.
קובץ ד' פסקה פ"ז
היחש האמיתי הפנימי אל היסוד של המציאות במקורו, משיב לנשמה את צביונה. וזה מצוי באמונה האלהית, ומתבלטת היא בטהרתה היותר מחוורת. כשנשמת היחיד מזדקקת, מאיר עליה אור גנוז של אמונה טהורה פנימית, שהיא סמויה מן העין, ורק בעליה יודע את אשרה. בציבור, כבר מתגלה תוכן האושר, בסדרים והנהגות, ובאומה, בצביון אמונה רשמי כללי. אומללים הם האנשים שמהות החיים שלהם ריקן הוא מאורה המחיה של האמונה הטהורה, אפילו אם יושר וצדק, כבוד הבריות, גמילות חסדים, וכמה מדות טובות, וכשרון ודעת יהיה בגורלם, כל אלה אפלים הם, נטולי אור החיים, כל זמן שאין בהיקת אור האמונה האלהית העליונה, המתנשא מכל ערך הגה ורעיון, חלה עליה. אומלל הוא העם שאין לו אמונה אלהית, אומללות הם נשמות יחידיו. אע"פ שהוא נראה חי פועל מסדר וכובש, מנצח ועושה חיל ודוגל בדגל נאה בפוליטיקא העולמית, כל אלה לא יאשרוהו, ולא ימלאו את המקום הפנימי, של קודש הקדשים, הריק בחייו העצמיים. מפני מיעוט אור החיים הפנימיים שבנשמה, אפשר לטעות בשבילי האמונה. פני הלוט על הגויים ורסן המתעה בלחיי העמים, מעת האליליות העתיקה עד עת חיה, שלא נתבהר עדיין מושג האמונה, וגרעינה הטהור עודנו מונח בגלי אפר, מכוסה קליפות כאלה שאין בהם כדי להחיות נשמות, הכל בא מפני מיעוט הסיגול שלהם לתביעת האמונה, מפני מיעוט היקיצה לתחיה של נשמתם הפנימית. העם החי במילואו חיים רעננים, הוא רק ישראל, היחיד בין העמים אשר תחת כל השמים הוא העם הדבק בכל עומק נשמתו באלהים חיים, בתביעה טבעית עמוקה מתהום הוייתו. וכשרון חיים זה, שהוא כוח החיים היותר נאמן, הוא ההולך עמו בדרך הנוראה של גלויותיו השונות והנוראות, הוא הנותן לו כח לישא ולסבול, ולצאת בנזר ניצחון מכל אשר מררוהו ורובו. נשמת האומה ונשמות היחידים מהות אחת להם בעם נפלא זה, עם כרות ברית אלהי אמת. וזאת בריתו, לעד קיימת, לא בשום הסכמה בעולם יסודה, כ"א בטבע נשמתה העצמית של האומה כולה, זה כחה לאלוהיה, אל עולם, אלהי אמת. בכל מקום שאור האמת של אמונת אלהים אמת מופיע, מתפשט אור ישראל שמה, מאיר ומתודע. דגל האמת האלהית כי יתרומם בתוך לב מבקש אלהים, דורש חיים של אמת פנימית, דגלם של ישראל הוא. לא בגבורת הסוס ולא בשוקי האיש לא בחיל ולא בכח, ולא בעושר ולא בתפארת מנצחים יחיה יחיד ועם, כי אם ביסוד מקור חיי אמת, המצוי רק באמונה האלהית הברורה והטבעית, מעומק טבע הנשמה.
שמונה קבצים
קובץ ג' פסקה קפ"ה
אדם אובד הוא הכופר, חייו אינם חיים. כיון שאין אידיאל במציאות הכללית לפי מעמדו הנפשי, שוב אין אפשרות לזיק של אידיאליות פנימית אמיתית שתהיה מושרשת בקרבו, וחיים בלא אידיאל מושרש בעומקם, הרי הם גרועים מחיי בהמה. ועל-כן, מי שמטהר נפשו, ומעמיד את סכום חייו על התוכן האידיאלי הראוי באמת לאדם ישר לחשוק רק בו, ימצא מיד את נטייתו החזקה אל האמונה, והשעשוע העליון של אור אלהים יחייהו, וממילא ירצה להצביע את הצבע של חייו, שהם המעשים וההנהגות החיצוניות, על-פי אותו הענין המתאים אל החשק האידיאלי הפנימי, ובעצמו ידור נדרים, ויסכים הסכמות לסמן בהן חייו בסימנים של זיקוק אלהי, וקל וחומר שישמח מאד בכל הנדרים הכלליים, שהם כל מסורת האבות, בזיקוקם העממי הכללי לצור משגבם ואלהי חשקם ותשוקתם. ובירור דעה עליונה וטהורה זו תנצח את העולם כולו ביפעתה, וכל היצורים יתנו כבוד לשם ד', ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונו בלבב שלם. כי המלכות שלך היא ולעולמי עד תמלוך בכבוד, ככתוב בתורתך ד' ימלוך לעולם ועד.
קובץ ד' פסקה פ"ז
היחש האמיתי הפנימי אל היסוד של המציאות במקורו, משיב לנשמה את צביונה. וזה מצוי באמונה האלהית, ומתבלטת היא בטהרתה היותר מחוורת. כשנשמת היחיד מזדקקת, מאיר עליה אור גנוז של אמונה טהורה פנימית, שהיא סמויה מן העין, ורק בעליה יודע את אשרה. בציבור, כבר מתגלה תוכן האושר, בסדרים והנהגות, ובאומה, בצביון אמונה רשמי כללי. אומללים הם האנשים שמהות החיים שלהם ריקן הוא מאורה המחיה של האמונה הטהורה, אפילו אם יושר וצדק, כבוד הבריות, גמילות חסדים, וכמה מדות טובות, וכשרון ודעת יהיה בגורלם, כל אלה אפלים הם, נטולי אור החיים, כל זמן שאין בהיקת אור האמונה האלהית העליונה, המתנשא מכל ערך הגה ורעיון, חלה עליה. אומלל הוא העם שאין לו אמונה אלהית, אומללות הם נשמות יחידיו. אע"פ שהוא נראה חי פועל מסדר וכובש, מנצח ועושה חיל ודוגל בדגל נאה בפוליטיקא העולמית, כל אלה לא יאשרוהו, ולא ימלאו את המקום הפנימי, של קודש הקדשים, הריק בחייו העצמיים. מפני מיעוט אור החיים הפנימיים שבנשמה, אפשר לטעות בשבילי האמונה. פני הלוט על הגויים ורסן המתעה בלחיי העמים, מעת האליליות העתיקה עד עת חיה, שלא נתבהר עדיין מושג האמונה, וגרעינה הטהור עודנו מונח בגלי אפר, מכוסה קליפות כאלה שאין בהם כדי להחיות נשמות, הכל בא מפני מיעוט הסיגול שלהם לתביעת האמונה, מפני מיעוט היקיצה לתחיה של נשמתם הפנימית. העם החי במילואו חיים רעננים, הוא רק ישראל, היחיד בין העמים אשר תחת כל השמים הוא העם הדבק בכל עומק נשמתו באלהים חיים, בתביעה טבעית עמוקה מתהום הוייתו. וכשרון חיים זה, שהוא כוח החיים היותר נאמן, הוא ההולך עמו בדרך הנוראה של גלויותיו השונות והנוראות, הוא הנותן לו כח לישא ולסבול, ולצאת בנזר ניצחון מכל אשר מררוהו ורובו. נשמת האומה ונשמות היחידים מהות אחת להם בעם נפלא זה, עם כרות ברית אלהי אמת. וזאת בריתו, לעד קיימת, לא בשום הסכמה בעולם יסודה, כ"א בטבע נשמתה העצמית של האומה כולה, זה כחה לאלוהיה, אל עולם, אלהי אמת. בכל מקום שאור האמת של אמונת אלהים אמת מופיע, מתפשט אור ישראל שמה, מאיר ומתודע. דגל האמת האלהית כי יתרומם בתוך לב מבקש אלהים, דורש חיים של אמת פנימית, דגלם של ישראל הוא. לא בגבורת הסוס ולא בשוקי האיש לא בחיל ולא בכח, ולא בעושר ולא בתפארת מנצחים יחיה יחיד ועם, כי אם ביסוד מקור חיי אמת, המצוי רק באמונה האלהית הברורה והטבעית, מעומק טבע הנשמה.