Orot Hatora 14: Chaptre 6 paragraphes 1, 2
פרק שישי: לִמּוּד הַתּוֹרָה
א
מַה שֶּׁלּוֹמְדִים בִּקְדֻשָּׁה, מִתְעַדֵּן עַל יָדוֹ הָרָצוֹן וְהַשֵּׂכֶל בְּיַחַד, וְהָאוֹרָה הָאֱלֹהִית בָּאָה מִמָּקוֹר הָעַצְמִי שֶׁל הַנְּשָׁמָה וּמְמַלְּאָה אֶת כָּל הֲוָיָתָהּ, וְהַחַיִּים הָרוּחָנִיִּים מִתְפַּשְּׁטִים עַל כָּל קְצוֹת הַמַּהוּת, כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט הַדָּם בִּמְרוּצָתוֹ לְכָל קְצוֹת הַגּוּף. אֲבָל כָּל לִמּוּד חִלּוֹנִי, מִכָּל מַדָּע בָּעוֹלָם, אֵינוֹ מְחַיֶּה כִּי אִם אוֹתוֹ הַחֵלֶק הַמְיֻחָד שֶׁהוּא מְכֻוָּן אֵלָיו. וְזֶהוּ יְסוֹד הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל מִצַּד הַכַּמּוּתִיּוּת, לְבַד מֵהַהֶבְדֵּל, הַיּוֹתֵר נִשְׂגָּב בְּאֵין עֲרוֹךְ, שֶׁמִּצַּד הָאֵיכוּתִיּוּת.
ב
לְפִי עֵרֶךְ בְּהִירוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁלִּפְנֵי הַלִּמּוּד תִּגְדַּל בְּהִירוּת הַהֲבָנָה שֶׁל הַלִּמּוּד. הַשֵּׂכֶל מִתְרוֹמֵם עַל פִּי יְסוֹד הִתְרוֹמְמוּת הָרָצוֹן, וְהוּא מִתְבַּהֵר לְפִי הַמִּדָּה שֶׁל בְּהִירוּת הָרָצוֹן.
אורות הקודש חלק א
א - חכמת הקודש הפועלת
חכמת הקודש היא נעלה מכל חכמה, בזה, שהיא מהפכת את הרצון והתכונה הנפשית של לומדיה לקרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה. מה שאין כן כל החכמות העולמיות, אף על פי שהן מציירות ענינים נשגבים יפים ואציליים, אין להן אותה התכונה המפעלית, להמשיך את המהות העצמית של ההוגה בהן אל ערכן, ובאמת אין לה יחש כלל ליתר הכחות והעצמיות של האדם, חוץ מכחו המדעי לבד. וטעם הדבר הוא, כי כל עניני הקודש ממקור חיי החיים הם באים, מיסוד החיים המהוה את הכל, ויש בכח התוכן המקודש להוות המון ברואים לאין תכלית, לנטוע שמים וליסד ארץ, וקל וחומר להטביע צורה חדשה ומבולטת על הנפש ההוגה. וכל המדעים של חול אין בהם זה הכח, כי הם אינם מחדשים ומחוללים חדשות מצד עצמם, אלא הם מציירים ומציגים לפני ההשקפה השכלית את מה שהוא נמצא במציאות, ועל כן אינם יכולים גם לעשות את ההוגה בהם לבריה חדשה, לעקור אותו מעצמיות תכונותיו הרעות, ולהעמידו במצב של מציאות חדשה, טהורה וחיה באור החיים האמתיים, העומדים לעדי עד.
פב - אחדות השכל והרצון
ההשגות העליונות, שהן באות בדרך התגלות, של עולמים שלמים, אי אפשר להשיגן כי אם לפי אותה המדה שהרצון והשכל הם מאוחדים באחדות גמורה, שזהו יסוד הקודש, הנובע ממקור קבלת מלכות שמים שלמה, ששרשה הוא הארת אור האחדות, ד' אחד ושמו אחד. במדרגה זו כל מה שהוא מושכל בהשכלה הוא מוטבע בעומק הרצון, וממילא הוא מתגשם גם כן בחיים בפועל, ואינו מסתתר בעולם המעשה, כי אם כשגורמת לזה התעלומה המוחשכת של טבע החומר. ואז מתקיים בכל המילוי התוכן של מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, וחושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
פג - רצון, שכל ומדות
על הרצון הפנימי אפשר לומר, שהוא ההתגלות הראשונה של המהות הרוחנית, אבל ודאי גם הוא איננו עצמות המהות היסודית של הרוחניות הנשמתית. השכל והמדות הם התגלות שניה ושלישית. כשיש ברצון הפנימי קלקול, אי אפשר שלא יתגלה זה הקלקול בשכל וגם במדות, והחסרון שברצון הפנימי פוגם הוא גם כן את העצמיות הפנימית באיזה מדה. על כן אי אפשר שאור החכמה, ומאור התורה, יאיר באדם בבהירות מובהקה כל זמן שלא שב בתשובה שלמה, המתקנת את היסוד הרוחני, שהיא גורמת שתהיה ההתגלות הרצונית התגלות בהירה ומבהיקה, ואז ממילא מזהירים הם גם כן הענפים השכליים והמדותיים,ואור התורה הולך ומתעצם,ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק.
א
מַה שֶּׁלּוֹמְדִים בִּקְדֻשָּׁה, מִתְעַדֵּן עַל יָדוֹ הָרָצוֹן וְהַשֵּׂכֶל בְּיַחַד, וְהָאוֹרָה הָאֱלֹהִית בָּאָה מִמָּקוֹר הָעַצְמִי שֶׁל הַנְּשָׁמָה וּמְמַלְּאָה אֶת כָּל הֲוָיָתָהּ, וְהַחַיִּים הָרוּחָנִיִּים מִתְפַּשְּׁטִים עַל כָּל קְצוֹת הַמַּהוּת, כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט הַדָּם בִּמְרוּצָתוֹ לְכָל קְצוֹת הַגּוּף. אֲבָל כָּל לִמּוּד חִלּוֹנִי, מִכָּל מַדָּע בָּעוֹלָם, אֵינוֹ מְחַיֶּה כִּי אִם אוֹתוֹ הַחֵלֶק הַמְיֻחָד שֶׁהוּא מְכֻוָּן אֵלָיו. וְזֶהוּ יְסוֹד הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל מִצַּד הַכַּמּוּתִיּוּת, לְבַד מֵהַהֶבְדֵּל, הַיּוֹתֵר נִשְׂגָּב בְּאֵין עֲרוֹךְ, שֶׁמִּצַּד הָאֵיכוּתִיּוּת.
ב
לְפִי עֵרֶךְ בְּהִירוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁלִּפְנֵי הַלִּמּוּד תִּגְדַּל בְּהִירוּת הַהֲבָנָה שֶׁל הַלִּמּוּד. הַשֵּׂכֶל מִתְרוֹמֵם עַל פִּי יְסוֹד הִתְרוֹמְמוּת הָרָצוֹן, וְהוּא מִתְבַּהֵר לְפִי הַמִּדָּה שֶׁל בְּהִירוּת הָרָצוֹן.
אורות הקודש חלק א
א - חכמת הקודש הפועלת
חכמת הקודש היא נעלה מכל חכמה, בזה, שהיא מהפכת את הרצון והתכונה הנפשית של לומדיה לקרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה. מה שאין כן כל החכמות העולמיות, אף על פי שהן מציירות ענינים נשגבים יפים ואציליים, אין להן אותה התכונה המפעלית, להמשיך את המהות העצמית של ההוגה בהן אל ערכן, ובאמת אין לה יחש כלל ליתר הכחות והעצמיות של האדם, חוץ מכחו המדעי לבד. וטעם הדבר הוא, כי כל עניני הקודש ממקור חיי החיים הם באים, מיסוד החיים המהוה את הכל, ויש בכח התוכן המקודש להוות המון ברואים לאין תכלית, לנטוע שמים וליסד ארץ, וקל וחומר להטביע צורה חדשה ומבולטת על הנפש ההוגה. וכל המדעים של חול אין בהם זה הכח, כי הם אינם מחדשים ומחוללים חדשות מצד עצמם, אלא הם מציירים ומציגים לפני ההשקפה השכלית את מה שהוא נמצא במציאות, ועל כן אינם יכולים גם לעשות את ההוגה בהם לבריה חדשה, לעקור אותו מעצמיות תכונותיו הרעות, ולהעמידו במצב של מציאות חדשה, טהורה וחיה באור החיים האמתיים, העומדים לעדי עד.
פב - אחדות השכל והרצון
ההשגות העליונות, שהן באות בדרך התגלות, של עולמים שלמים, אי אפשר להשיגן כי אם לפי אותה המדה שהרצון והשכל הם מאוחדים באחדות גמורה, שזהו יסוד הקודש, הנובע ממקור קבלת מלכות שמים שלמה, ששרשה הוא הארת אור האחדות, ד' אחד ושמו אחד. במדרגה זו כל מה שהוא מושכל בהשכלה הוא מוטבע בעומק הרצון, וממילא הוא מתגשם גם כן בחיים בפועל, ואינו מסתתר בעולם המעשה, כי אם כשגורמת לזה התעלומה המוחשכת של טבע החומר. ואז מתקיים בכל המילוי התוכן של מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, וחושב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
פג - רצון, שכל ומדות
על הרצון הפנימי אפשר לומר, שהוא ההתגלות הראשונה של המהות הרוחנית, אבל ודאי גם הוא איננו עצמות המהות היסודית של הרוחניות הנשמתית. השכל והמדות הם התגלות שניה ושלישית. כשיש ברצון הפנימי קלקול, אי אפשר שלא יתגלה זה הקלקול בשכל וגם במדות, והחסרון שברצון הפנימי פוגם הוא גם כן את העצמיות הפנימית באיזה מדה. על כן אי אפשר שאור החכמה, ומאור התורה, יאיר באדם בבהירות מובהקה כל זמן שלא שב בתשובה שלמה, המתקנת את היסוד הרוחני, שהיא גורמת שתהיה ההתגלות הרצונית התגלות בהירה ומבהיקה, ואז ממילא מזהירים הם גם כן הענפים השכליים והמדותיים,ואור התורה הולך ומתעצם,ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק.