14 - Emouna 29, 30, 31, 32 33, 34
כט.
האמונה משמשת בצד הגבוה שלה להעלות את רוח האדם למדרגת אומץ כזה, שלא יוכל לבא לה מבלעדה. אבל בצד הנמוך שלה משמשת היא לרכך את לב האדם, שלא יהיה קשה יותר מדאי. רכות-הלב היא מצד עצמה אחת מהטינות, שהאנושיות משתדלת בהתפתחותה להפטר ממנה, אבל תמיד היא נדרשת לה, לקיומה ולשכלולה, מדה זו השנואה כ"כ לכל החפצים בגבורה. כשההשתדלות להסיר מלב האדם את הצד החלוש שבאמונה באה בדרך הרמה, כלומר להרים את האדם למעלה העליונה, שבה יש עז וגבורה, אז היא מצלחת, אבל כשהיא באה רק בדרך שלילה להסיר את הלב מן האמונה, אפילו מצד החלש, אז מזדמנות סבות אחרות רעות מאד, שהן מרככות יותר, ואז סובלת האנושיות מהן הרבה יותר מכל מה שסובלת אפילו מן האמונה הנמוכה.
ל.
בתוך חללה של האמונה גם האמונה הנמוכה יש בה תועלת, אבל להנהיג את החיים אין רשות כי-אם לאמונה הגבוהה. וכאשר הרשמים של האמונה נחלתם היא האמונה הנמוכה, התרבות מגרשת אותם מגבול הנהגת החיים, ואין לדבר תרופה כי-אם לשוב לאמונה הגבוהה. "תשובה - תשוב הא, הא עילאה"21.
לא.
הכרח הוא כדי לשוב לבצרון של האמונה, שתשוב ותחיה בתוך כל נשמה, להיות עסוק בארחות השכל היותר גנוז, שבו עולים למעלה מכל הגדרה22, וממלאה היא הנשמה חיים מלאים בדעת וכשרון23, וע"י מעמיקים כאלה מתמלא העולם אורה וטל של תחיה. מעורר נרדמים ומחיה מתים24.
לב.
לוקחים הם גדולי העולם את היסוד הטבעי של האמונה ממקום התחתיתי שלו, ומעלים אותו. מזקקים אותו ומעדנים אותו, עד שהוא יוצא כזהב מזוקק, והוה לאור גדול מבהיק בנגהו. זריק ניצוצין לכל עיבר. וכל העולם כולו מואר מכבודו. וזאת היא העבודה התדירית של הצדיקים הגדולים איתני העולם, לרומם את האמונה משפלותה. לצרף את - סיגיה ולישבה על מכונתה, ובכל עת ועונה, ובכל שעה ורגע. מעלים הם חלקים מיוחדים של אורות האמונה, ומעמידים אותם ברום עולם. פודים אותם מבית-העבדים שלהם ומשחררים אותם מגלותם, ומחדשים את מעשה יציאת מצרים לפדות גוי ואלהיו25.
לג.
האמונה הפנימית היא כל-כך גדולה מן השכל, עד שמי שאינו בעל שכל חפשי באמת מתדמה לו שהיא הפך מהשכל.
לד.
שורש האמונה הוא להביע בפנימיות הנשמה את גדולת א"ס.
האמונה משמשת בצד הגבוה שלה להעלות את רוח האדם למדרגת אומץ כזה, שלא יוכל לבא לה מבלעדה. אבל בצד הנמוך שלה משמשת היא לרכך את לב האדם, שלא יהיה קשה יותר מדאי. רכות-הלב היא מצד עצמה אחת מהטינות, שהאנושיות משתדלת בהתפתחותה להפטר ממנה, אבל תמיד היא נדרשת לה, לקיומה ולשכלולה, מדה זו השנואה כ"כ לכל החפצים בגבורה. כשההשתדלות להסיר מלב האדם את הצד החלוש שבאמונה באה בדרך הרמה, כלומר להרים את האדם למעלה העליונה, שבה יש עז וגבורה, אז היא מצלחת, אבל כשהיא באה רק בדרך שלילה להסיר את הלב מן האמונה, אפילו מצד החלש, אז מזדמנות סבות אחרות רעות מאד, שהן מרככות יותר, ואז סובלת האנושיות מהן הרבה יותר מכל מה שסובלת אפילו מן האמונה הנמוכה.
ל.
בתוך חללה של האמונה גם האמונה הנמוכה יש בה תועלת, אבל להנהיג את החיים אין רשות כי-אם לאמונה הגבוהה. וכאשר הרשמים של האמונה נחלתם היא האמונה הנמוכה, התרבות מגרשת אותם מגבול הנהגת החיים, ואין לדבר תרופה כי-אם לשוב לאמונה הגבוהה. "תשובה - תשוב הא, הא עילאה"21.
לא.
הכרח הוא כדי לשוב לבצרון של האמונה, שתשוב ותחיה בתוך כל נשמה, להיות עסוק בארחות השכל היותר גנוז, שבו עולים למעלה מכל הגדרה22, וממלאה היא הנשמה חיים מלאים בדעת וכשרון23, וע"י מעמיקים כאלה מתמלא העולם אורה וטל של תחיה. מעורר נרדמים ומחיה מתים24.
לב.
לוקחים הם גדולי העולם את היסוד הטבעי של האמונה ממקום התחתיתי שלו, ומעלים אותו. מזקקים אותו ומעדנים אותו, עד שהוא יוצא כזהב מזוקק, והוה לאור גדול מבהיק בנגהו. זריק ניצוצין לכל עיבר. וכל העולם כולו מואר מכבודו. וזאת היא העבודה התדירית של הצדיקים הגדולים איתני העולם, לרומם את האמונה משפלותה. לצרף את - סיגיה ולישבה על מכונתה, ובכל עת ועונה, ובכל שעה ורגע. מעלים הם חלקים מיוחדים של אורות האמונה, ומעמידים אותם ברום עולם. פודים אותם מבית-העבדים שלהם ומשחררים אותם מגלותם, ומחדשים את מעשה יציאת מצרים לפדות גוי ואלהיו25.
לג.
האמונה הפנימית היא כל-כך גדולה מן השכל, עד שמי שאינו בעל שכל חפשי באמת מתדמה לו שהיא הפך מהשכל.
לד.
שורש האמונה הוא להביע בפנימיות הנשמה את גדולת א"ס.