Olat Reiya 16: chapitre 4 paragraphes 9,10
ט. רבי יהושע אומר, המהלך במקום סכנה מתפלל תפילה קצרה ואומר הושע ה' את עמך את שארית ישראל.
מתוך מה שלשלמות התקבלות התפילה, ברום הערך של שיתוף נפשו בהדי ציבורא, ראוי לשתף כפי היכולת גם את איכות מצבו שישוה לכלל הציבור, על כן, בהיותו במקום סכנה מזכיר כי שארית ישראל בכלל צריכים לתשועת ד' כזאת, שהם גם כן במקום סכנה, "כבשה אחת בין שבעים זאבים", ובישועת הכלל יושע הפרט גם כן.
י. ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות" (ברכות לא.). התפלה צריכה שתפעל על כוחות הנפש לעסוק במושכלות טהורות ועל כוחות הגוף לעסוק במעשים טובים. על כן צריך לכוון את מצב הכוחות הנפשיים והגופניים, באופן שיהיו ראויים והגונים לקבל את שלמות פעולתה של התפלה, וצריך למנוע את העצבות, שלא תכביד על כוחות הנפש מהתרומם להשגות טהורות ובהירות, ואת העצלות, שלא תעכב את כוחות הגוף מהתחזק למעשים טובים, ואז יהיה מוכן לתוספת השלמות המתעוררת עליו ע"י התפלה.
ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים.
לשלמות התפלה צריך שיקדמו לה ארבעה ציורים. הא' ציור המשכת יראת ד' והוא הפך השחוק, כי השחוק ממעט את היראה, אפילו יראת הכבוד של השוחק עצמו, כמאמר החכם "מי שרב שחקו מתמעטת יראתו" . הב' צריך שיצייר עיקר שלמות הנפש רק באשרה הפנימי, בהכרתה כבודה ושלמותה בהיותה מתענגת על ד' ומאירה באור הדעת ויראת ד'. ועל כן, בהיות אושר הנפש הפנימי בהגיונה עם עצמה, ירחיק ממנו לעת התפלה מצב המורה על קנית השלמות דוקא מחוץ לנפש, שזהו יסוד השיחה, למצוא האושר אצל אחרים ולא אצל עצמו. הג' צריך שיסכים לקבוע הנהגתו המעשית כפי הכרת הציור המושלם ביראת ד', ולכן ימנע מקלות ראש, כי יסוד קלות ארש הוא קובע את הנהגתו אפילו הפך מושכליו עצמו. הד' צריך שיצייר יקרת ערך הדבור, ובזה יצויר בנפשו ערך התפלה, בכח יתרונו של האדם, ולכן יתרחק מדברים בטלים, שהם מורים זלזול בערך הדבור, שראוי לכבדו ולשמרו.
מתוך מה שלשלמות התקבלות התפילה, ברום הערך של שיתוף נפשו בהדי ציבורא, ראוי לשתף כפי היכולת גם את איכות מצבו שישוה לכלל הציבור, על כן, בהיותו במקום סכנה מזכיר כי שארית ישראל בכלל צריכים לתשועת ד' כזאת, שהם גם כן במקום סכנה, "כבשה אחת בין שבעים זאבים", ובישועת הכלל יושע הפרט גם כן.
י. ת"ר אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות" (ברכות לא.). התפלה צריכה שתפעל על כוחות הנפש לעסוק במושכלות טהורות ועל כוחות הגוף לעסוק במעשים טובים. על כן צריך לכוון את מצב הכוחות הנפשיים והגופניים, באופן שיהיו ראויים והגונים לקבל את שלמות פעולתה של התפלה, וצריך למנוע את העצבות, שלא תכביד על כוחות הנפש מהתרומם להשגות טהורות ובהירות, ואת העצלות, שלא תעכב את כוחות הגוף מהתחזק למעשים טובים, ואז יהיה מוכן לתוספת השלמות המתעוררת עליו ע"י התפלה.
ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים.
לשלמות התפלה צריך שיקדמו לה ארבעה ציורים. הא' ציור המשכת יראת ד' והוא הפך השחוק, כי השחוק ממעט את היראה, אפילו יראת הכבוד של השוחק עצמו, כמאמר החכם "מי שרב שחקו מתמעטת יראתו" . הב' צריך שיצייר עיקר שלמות הנפש רק באשרה הפנימי, בהכרתה כבודה ושלמותה בהיותה מתענגת על ד' ומאירה באור הדעת ויראת ד'. ועל כן, בהיות אושר הנפש הפנימי בהגיונה עם עצמה, ירחיק ממנו לעת התפלה מצב המורה על קנית השלמות דוקא מחוץ לנפש, שזהו יסוד השיחה, למצוא האושר אצל אחרים ולא אצל עצמו. הג' צריך שיסכים לקבוע הנהגתו המעשית כפי הכרת הציור המושלם ביראת ד', ולכן ימנע מקלות ראש, כי יסוד קלות ארש הוא קובע את הנהגתו אפילו הפך מושכליו עצמו. הד' צריך שיצייר יקרת ערך הדבור, ובזה יצויר בנפשו ערך התפלה, בכח יתרונו של האדם, ולכן יתרחק מדברים בטלים, שהם מורים זלזול בערך הדבור, שראוי לכבדו ולשמרו.