Moussar Avikha 9: Chapitre 2 paragraphe 1 (premiere partie)
פרק שני - סדור כוחות הנפש בדרכי עבודת ד'
א. הדרכת השכל והרצון בפנים ובחוץ בפרט ובכלל
תנאי גדול התנה החסיד בחובות הלבבות [1] עם הנפש שתתרצה לקבל מרירות הסם. וזהו דבר מוכרח מאד, וכל-זמן שיאמר לעצמו שלום שלום, ורק בנועם לבד ילך באורח סלולה, הוא קרוב אל המכשול, כי יותר יש לחשוד את הדמיון, שמפני שאינו חושש כל-כך אם לא יעזוב הדרך הרע, מתוך כך אינו מצטער בקרבו, משנאמר שתכף ומייד מבין ומכיר את השביל הטוב איך להינצל. ומכל מקום, אחרי הרצון והקבלה לסבול מרירות הסם, אין זה דבר מוכרח שיהיה דווקא סם מר, כי הרבה סמים מתוקים ישנם, ועכ"פ שאין מרירותם גדולה. וביותר באהבת הבריאות יומתק הסם אצל המקבל.
אמנם כללא הוא, ששינוי הרגל הוא דבר כבד ואינו נח לאדם, וזהו גם במעשים חומריים, שפעולתם כבדה וצריך האדם להניע אבריו לזה, ומכל מקום, אם הרגיל אדם עצמו באיזו תנועה תדירה, יקשה לו מאד למנעה ממנו, ועל-אחת-כמה-וכמה תנועות מחשבות הנפש, שהן בני-רשף [2] קלים מאד בתנועתם, והורגלו לחשב תמיד כפי ציורי-הלב הגסים, באופן השגת כל עניני החומר והדמיון ואופן הנועם בהם מעניין הנאות הערב הגופני ואהבת כבוד וגאוה ויתר הדרכים המעוקלים, שבחבור מחשבות הנפש עם מזג הגוף בלא סדור מוסכם מהחכמה המחיה בעליה יוציאו קוצים ודרדרים באין ספק.
יש שני חלקים בלמודי העבודה השלמה, הכוללת תיקון כל המעשים והמידות כולם עם הסדר הנאות להנהגה שלמה ונהדרת, הרצויה מאת הבורא ברוך הוא:
החלק האחד תלוי רק בשכל לבדו כמעט, דהיינו השגת החכמה וידיעת המידות, ענייניהן ותכונותיהן וגבוליהן וכל התפשטות כוחותיהן, ואיך להשתמש בכל כח ובכל מידה. אבל מלבד הידיעה הוא חלק העבודה שאחרי הידיעה. שאע"פ שמשיג בשכלו בהשקפה ראשונה דרכי ההנהגה הטובה, מכל מקום, הוא רחוק ממנה עדיין מפני שלא הרגיל היטב את רצונו והכוחות הממוסכים בגופו [3] ,שיסכימו כולם בלב שלם אל הטוב ההוא.
על כן צריך לישב דעתו הרבה ולהשקיט את מידותיו, ולהשתדל להרחיק עצמו מכל מה שמבלבל את מידותיו ופורץ אותן ומכל מה שמגביר שורש ההתפעלות יותר מדאי, שמקעקע את יסוד בנין הנפש כולו. ובכל אלה ירגיל עצמו בהשקפה חזקה וחכמת אמת, בכל דרכי התיקון שיראה בעין שכלו כפי מה שיאות לתכונתו, כי לפעמים צריך להרגיל עצמו לחזק מידותיו, שיוכלו להתקיים בטהרתן וקדושתן גם בעסקו עם בני-אדם ודרכי העולם, והכל יעשה למען דעת השם ועוזו.
והנה, כח הרצון המעשי מקבל הדרכתו מאת השכל. מכל מקום, אם יהיה האדם בעל רצון לטוב מעיקרו, או שהרגיל עצמו בעצת חכמים לפעול הטוב, אז יהיו פעולותיו טובות וגדולות-בערכן מאד, ויוכל להצמיח ישועה ותהילה [4], אבל אם קדם הכח השכלי מבלעדי זה, אע"פ שהשקפתו טובה ורצויה, מכל מקום הוא רחוק מדרך פעולה מיושבת, כי-אם בעמל גדול, וכמו מעשה-קוף.
וזה נרמז בדברי חז"ל (ברכות ס א): "איש מזריע תחלה יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר" ,כי אם המעשים הנקראים בשם "תולדות", באים רק מצד השכל, בלא היסוד של תיקון המידות, הם חלשים כנקבה ואינם בני-קימא, ואם הם באים מצד תיקון המידות ע"י חנוך טוב והרגל חזק, כאישה שהיא ברשות בעלה, הם מבוססים וחזקים.
1. שער עבודת האלהים פרק ה וע' שם פ' ט
2. איוב ה ז וביאור הגר"א שם.
3. ' חובות הלבבות שער יחוד המעשה פרק ה.
א. הדרכת השכל והרצון בפנים ובחוץ בפרט ובכלל
תנאי גדול התנה החסיד בחובות הלבבות [1] עם הנפש שתתרצה לקבל מרירות הסם. וזהו דבר מוכרח מאד, וכל-זמן שיאמר לעצמו שלום שלום, ורק בנועם לבד ילך באורח סלולה, הוא קרוב אל המכשול, כי יותר יש לחשוד את הדמיון, שמפני שאינו חושש כל-כך אם לא יעזוב הדרך הרע, מתוך כך אינו מצטער בקרבו, משנאמר שתכף ומייד מבין ומכיר את השביל הטוב איך להינצל. ומכל מקום, אחרי הרצון והקבלה לסבול מרירות הסם, אין זה דבר מוכרח שיהיה דווקא סם מר, כי הרבה סמים מתוקים ישנם, ועכ"פ שאין מרירותם גדולה. וביותר באהבת הבריאות יומתק הסם אצל המקבל.
אמנם כללא הוא, ששינוי הרגל הוא דבר כבד ואינו נח לאדם, וזהו גם במעשים חומריים, שפעולתם כבדה וצריך האדם להניע אבריו לזה, ומכל מקום, אם הרגיל אדם עצמו באיזו תנועה תדירה, יקשה לו מאד למנעה ממנו, ועל-אחת-כמה-וכמה תנועות מחשבות הנפש, שהן בני-רשף [2] קלים מאד בתנועתם, והורגלו לחשב תמיד כפי ציורי-הלב הגסים, באופן השגת כל עניני החומר והדמיון ואופן הנועם בהם מעניין הנאות הערב הגופני ואהבת כבוד וגאוה ויתר הדרכים המעוקלים, שבחבור מחשבות הנפש עם מזג הגוף בלא סדור מוסכם מהחכמה המחיה בעליה יוציאו קוצים ודרדרים באין ספק.
יש שני חלקים בלמודי העבודה השלמה, הכוללת תיקון כל המעשים והמידות כולם עם הסדר הנאות להנהגה שלמה ונהדרת, הרצויה מאת הבורא ברוך הוא:
החלק האחד תלוי רק בשכל לבדו כמעט, דהיינו השגת החכמה וידיעת המידות, ענייניהן ותכונותיהן וגבוליהן וכל התפשטות כוחותיהן, ואיך להשתמש בכל כח ובכל מידה. אבל מלבד הידיעה הוא חלק העבודה שאחרי הידיעה. שאע"פ שמשיג בשכלו בהשקפה ראשונה דרכי ההנהגה הטובה, מכל מקום, הוא רחוק ממנה עדיין מפני שלא הרגיל היטב את רצונו והכוחות הממוסכים בגופו [3] ,שיסכימו כולם בלב שלם אל הטוב ההוא.
על כן צריך לישב דעתו הרבה ולהשקיט את מידותיו, ולהשתדל להרחיק עצמו מכל מה שמבלבל את מידותיו ופורץ אותן ומכל מה שמגביר שורש ההתפעלות יותר מדאי, שמקעקע את יסוד בנין הנפש כולו. ובכל אלה ירגיל עצמו בהשקפה חזקה וחכמת אמת, בכל דרכי התיקון שיראה בעין שכלו כפי מה שיאות לתכונתו, כי לפעמים צריך להרגיל עצמו לחזק מידותיו, שיוכלו להתקיים בטהרתן וקדושתן גם בעסקו עם בני-אדם ודרכי העולם, והכל יעשה למען דעת השם ועוזו.
והנה, כח הרצון המעשי מקבל הדרכתו מאת השכל. מכל מקום, אם יהיה האדם בעל רצון לטוב מעיקרו, או שהרגיל עצמו בעצת חכמים לפעול הטוב, אז יהיו פעולותיו טובות וגדולות-בערכן מאד, ויוכל להצמיח ישועה ותהילה [4], אבל אם קדם הכח השכלי מבלעדי זה, אע"פ שהשקפתו טובה ורצויה, מכל מקום הוא רחוק מדרך פעולה מיושבת, כי-אם בעמל גדול, וכמו מעשה-קוף.
וזה נרמז בדברי חז"ל (ברכות ס א): "איש מזריע תחלה יולדת נקבה, אשה מזרעת תחלה יולדת זכר" ,כי אם המעשים הנקראים בשם "תולדות", באים רק מצד השכל, בלא היסוד של תיקון המידות, הם חלשים כנקבה ואינם בני-קימא, ואם הם באים מצד תיקון המידות ע"י חנוך טוב והרגל חזק, כאישה שהיא ברשות בעלה, הם מבוססים וחזקים.
1. שער עבודת האלהים פרק ה וע' שם פ' ט
2. איוב ה ז וביאור הגר"א שם.
3. ' חובות הלבבות שער יחוד המעשה פרק ה.