Orot Hatora 18: Chapitre 6 paragraphes 10, 11
י
כְּשֵׁם שֶׁהָאָדָם הַבָּרִיא הוּא חָפֵץ חַיִּים, וְאֵינוֹ מֵחַפֵּשׂ עַל זֶה טְעָמִים וְהוֹכָחוֹת, אֲבָל הַחוֹלֶה בְּמַחֲלַת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא קָרוֹב לְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת, הוּא מוּטָל בִּסְפֵקוֹת עַל תַּכְלִית הַחַיִּים, כֵּן בַּעַל נֶפֶשׁ בְּרִיאָה הוּא אוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה וּמֶחְקָרֶיהָ מִלֵּב וָנֶפֶשׁ וְדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ מִדִּקְדּוּקֵי סוֹפְרִים, יָקָר לוֹ מִכָּל הוֹן, וְרַק כְּשֶׁנֶּחֱלֶה הַיְסוֹד הַנַּפְשִׁי יַגִּיעַ לוֹמַר שְׁמוּעָה זוֹ נָאָה וְזוֹ אֵינָהּ נָאָה .
יא
לִמּוּד הַתּוֹרָה, בַּהֲלָכָה, בְּאַגָּדָה, בְּפִלְפּוּל וּבְכָל דְּבַר תּוֹרָה, מַכְנִיס אֶת הַמָּאוֹר שֶׁבְּחַיֵּי הַיִּשְׂרְאֵלִיּוּת בְּתוֹךְ נַפְשׁוֹתֵנוּ, וּמֵעִיר בְּקִרְבָּהּ אֶת הַדֵּעוֹת הַנָּאוֹת וְהָרְגָשׁוֹת הַטּוֹבוֹת הַכְּמוּסוֹת בְּקִרְבָּהּ מִצַּד הַתְּכוּנָה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלִּמּוּדִים כּוֹלְלִים מְעִירִים בְּקִרְבֵּנוּ אֶת הַדֵּעוֹת וְהָרְגָשׁוֹת שֶׁל הָאָדָם הַכְּלָלִי. אָמְנָם הַתּוֹרָה נוֹתֶנֶת לָנוּ חַיִּים, לֹא רַק חַיִּים לְאֻמִּיִּים פְּרָטִיִּים, כִּי-אִם גַּם חַיִּים כְּלָלִיִּים. כִּי הַתְּכוּנָה הָאֱנוֹשִׁית הַיּוֹתֵר טוֹבָה תַּגִּיעַ לָנוּ בַּצּוּרָה הַיּוֹתֵר מְתֻקֶּנֶת כְּשֶׁתָּבוֹא לָנוּ עֲרוּכָה בְּמַטְבֵּעַ יִשְׂרְאֵלִי, וְזֶה נִמְצָא עַל יְדֵי שְׁקִידַת הַתּוֹרָה.
כְּשֵׁם שֶׁהָאָדָם הַבָּרִיא הוּא חָפֵץ חַיִּים, וְאֵינוֹ מֵחַפֵּשׂ עַל זֶה טְעָמִים וְהוֹכָחוֹת, אֲבָל הַחוֹלֶה בְּמַחֲלַת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא קָרוֹב לְאַבֵּד אֶת עַצְמוֹ לָדַעַת, הוּא מוּטָל בִּסְפֵקוֹת עַל תַּכְלִית הַחַיִּים, כֵּן בַּעַל נֶפֶשׁ בְּרִיאָה הוּא אוֹהֵב אֶת הַתּוֹרָה וּמֶחְקָרֶיהָ מִלֵּב וָנֶפֶשׁ וְדָבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה, אֲפִלּוּ מִדִּקְדּוּקֵי סוֹפְרִים, יָקָר לוֹ מִכָּל הוֹן, וְרַק כְּשֶׁנֶּחֱלֶה הַיְסוֹד הַנַּפְשִׁי יַגִּיעַ לוֹמַר שְׁמוּעָה זוֹ נָאָה וְזוֹ אֵינָהּ נָאָה .
יא
לִמּוּד הַתּוֹרָה, בַּהֲלָכָה, בְּאַגָּדָה, בְּפִלְפּוּל וּבְכָל דְּבַר תּוֹרָה, מַכְנִיס אֶת הַמָּאוֹר שֶׁבְּחַיֵּי הַיִּשְׂרְאֵלִיּוּת בְּתוֹךְ נַפְשׁוֹתֵנוּ, וּמֵעִיר בְּקִרְבָּהּ אֶת הַדֵּעוֹת הַנָּאוֹת וְהָרְגָשׁוֹת הַטּוֹבוֹת הַכְּמוּסוֹת בְּקִרְבָּהּ מִצַּד הַתְּכוּנָה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כְּשֵׁם שֶׁלִּמּוּדִים כּוֹלְלִים מְעִירִים בְּקִרְבֵּנוּ אֶת הַדֵּעוֹת וְהָרְגָשׁוֹת שֶׁל הָאָדָם הַכְּלָלִי. אָמְנָם הַתּוֹרָה נוֹתֶנֶת לָנוּ חַיִּים, לֹא רַק חַיִּים לְאֻמִּיִּים פְּרָטִיִּים, כִּי-אִם גַּם חַיִּים כְּלָלִיִּים. כִּי הַתְּכוּנָה הָאֱנוֹשִׁית הַיּוֹתֵר טוֹבָה תַּגִּיעַ לָנוּ בַּצּוּרָה הַיּוֹתֵר מְתֻקֶּנֶת כְּשֶׁתָּבוֹא לָנוּ עֲרוּכָה בְּמַטְבֵּעַ יִשְׂרְאֵלִי, וְזֶה נִמְצָא עַל יְדֵי שְׁקִידַת הַתּוֹרָה.