24 Yira 5, 6, 7 , 8 , 9
ה.
יראת העונש מחולקת בכמות ובאיכות מיראת הרוממות וממידת האהבה. בצד הכמות יש להשלים אותה ולמלא את החסר בה ביחש אליהן. אבל בצד האיכות יש לא לבד להשלים כ"א להגדיל ולשכלל ולבנות בניינים חדשים בציורים הפנימיים. דומים הם בזה הניצנים של יראת העונש לזרעוני גינה שאינם נאכלים, שנוטעים אותם בערוגה קטנה וצרה, שבה לא יבאו לתעודתם כי-אם כאשר יגמרו בגמר ראשון, שכבר הם ראויים לתת פרים, עוקרים אותם משם ושותלים אותם בגן גדול ורחב ידים. שמה יבאו למטרתם להיות למאכל טוב ליהנות בהם בני-אדם.
ו.
בדברים שהשכל מחייבם יש מקום להסברת יראת-העונש, רק במצב החלי של הנפש. במצב הבריאות אין צורך ליראת העונש בשבילם, וכיון שאין הגנה זו נצרכת, הרי היא מזקת בציוריה לפעמים. אמנם לעניין השמעיות יש בה צורך במידה ידועה. ויש להשכיל בטעמי תורה, לדרשם ולפרסמם. עד שחלקי השמעיות ישובו להיות ג"כ מכוונים אל השכל. בין מצד כללותם ובין מצד פרטיותם, כמו השכליות, ואז תהי' דרך עבודת ד' מתפלשת והולכת על כלל כל התורה כולה, ולא נהי' נצרכים כ"כ להמשכת יראת העונש, שהיא חיצונית, כי-אם אהבה ויראת-הרוממות.
ז.
לא נעקור את היסוד הגס של יראת העונש מקרב הגות רוחנו. אע"פ שרק תחתיתה היותר שפלה של שדרת הרוח, וצריך הוא רק שם לקחת מקומו. אבל שמרים הללו מאמצים הם את הכח של היין המעולה בהיותם שוכנים בתחתיתו. הננו מתדמים לשכלל היצירה, הצרות והרעות שבעולם, הפורעניות והעלבונות, עם כל מה שאנו לוחמים נגדם, עם כל מה שאנחנו כואבים על ידם, הנה הנם מלח העולם, ומחשבות וציורים הללו שמיסוד יראת העונש, בהיותם מוגדרים בגדריהם, ממוזגים ומשוערים, הנם מרימים את אור האצילות שבנשמה, מיישבים את החיים, וממלאים אותנו תוכן רציני ראוי להיות ליסוד נכון בבניין החברה היותר מאושרה. על גבי נקודה גסה זו הולכים ונבנים בנינים רמים לתלפיות. הגיונות ושאיפות רוממות מרהיבי עין בקרני הודם. זהירות פנימית, שוה עם טבע היראה מכל אסון, והזהירות הטבעית ממנו. זהו היסוד הנלוה אל כל אימוצי החיים, והוא הגורם בקורטוב המעורב שלו, דמשתכח כי קורטא בכורא11, לחבב את החיים כולם, לעשותם רעננים ומאושרים. העוקר את הציור התחתיתי הזה מסרס הוא את החיים, ונוטל מהם את האפשרות של שגשוגם. ומרפה את ידיה של הנשמה ורישום המום מוכרח להיות ניכר בכל תנועה טבעית ושכלית. ראשית חכמה יראת ד'12 ויראת ד' מקור מים לסור ממוקשי מות13. ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה14. צוף דבש אמרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם15.
ח.
תכונתה של יראת-שמים היא מחלשת את האדם בתחילת הופעתה. אבל חולשה זו היא בסיס ליסוד גבורה עליונה, הגבורה החמרנית מתחלשת וגבורה אידיאלית נכנסת במקומה. והיא משיבה לאדם את כל נזקיו גם מצדו החמרי, והנמיכות של השפלות הנפשית, הבאה מצד התכונה של היראה האלהית, משרה על האדם אותה הגדולה של גאות ד' העליונה. ומיעוט היראה בטהרתה, וכל שמץ של גיאות בכיעורה מנוולת את הוד הרוח. בעשות מחיצה בינו לבין הכח העליון של גבורה של מעלה, ומונעת ממנו אותו המילוי העליון של גודל החיים ורעננותם אשר לגיאות ד', המעטרת את הצדיקים בענות צדק.
ט.
הבטלנות הנמשכת לפעמים ע"י יראת-שמים באה מחסרון הבירור לדעת מה בין טוב לרע בתכונות הנפשיות. ומתוך שההשפעה הרצויה של קבלת עול מלכות שמים היא בודאי להחליש את הרע שבנפש, מחלשת היא בחסרי בירור את כללות הכחות, בין הכח הרוחני דהיינו העצמיות המחשבית, ע"י מה שבאה להחליש את הצד המקולקל שבמחשבה, ובין הכח החמרי, שהוא התעוררות החיים, חשק העבודה ומרץ הפעולה. והדעה הנכונה צריכה היא תמיד להשיב ליראי ד' את אבדתם הגדולה הזאת. לדעת שיראת ד' בטהרתה מוכרחת היא להוסיף אומץ כח בכלל, ולהוציא אל הפועל את כל סגולה צפונה בתוך הנפש להשכיל ולהיטיב. ושלילתה אינה מכוונת כי-אם לגבי הצד הרע שבנפש, מקור המידות הרעות והמעשים המקולקלים, שבהיות הנפש טהורה ומנוקה מהם הרי היא עולה במעלות החיים בהרחבה גדולה ובתוספת ברכה רבה.
יראת העונש מחולקת בכמות ובאיכות מיראת הרוממות וממידת האהבה. בצד הכמות יש להשלים אותה ולמלא את החסר בה ביחש אליהן. אבל בצד האיכות יש לא לבד להשלים כ"א להגדיל ולשכלל ולבנות בניינים חדשים בציורים הפנימיים. דומים הם בזה הניצנים של יראת העונש לזרעוני גינה שאינם נאכלים, שנוטעים אותם בערוגה קטנה וצרה, שבה לא יבאו לתעודתם כי-אם כאשר יגמרו בגמר ראשון, שכבר הם ראויים לתת פרים, עוקרים אותם משם ושותלים אותם בגן גדול ורחב ידים. שמה יבאו למטרתם להיות למאכל טוב ליהנות בהם בני-אדם.
ו.
בדברים שהשכל מחייבם יש מקום להסברת יראת-העונש, רק במצב החלי של הנפש. במצב הבריאות אין צורך ליראת העונש בשבילם, וכיון שאין הגנה זו נצרכת, הרי היא מזקת בציוריה לפעמים. אמנם לעניין השמעיות יש בה צורך במידה ידועה. ויש להשכיל בטעמי תורה, לדרשם ולפרסמם. עד שחלקי השמעיות ישובו להיות ג"כ מכוונים אל השכל. בין מצד כללותם ובין מצד פרטיותם, כמו השכליות, ואז תהי' דרך עבודת ד' מתפלשת והולכת על כלל כל התורה כולה, ולא נהי' נצרכים כ"כ להמשכת יראת העונש, שהיא חיצונית, כי-אם אהבה ויראת-הרוממות.
ז.
לא נעקור את היסוד הגס של יראת העונש מקרב הגות רוחנו. אע"פ שרק תחתיתה היותר שפלה של שדרת הרוח, וצריך הוא רק שם לקחת מקומו. אבל שמרים הללו מאמצים הם את הכח של היין המעולה בהיותם שוכנים בתחתיתו. הננו מתדמים לשכלל היצירה, הצרות והרעות שבעולם, הפורעניות והעלבונות, עם כל מה שאנו לוחמים נגדם, עם כל מה שאנחנו כואבים על ידם, הנה הנם מלח העולם, ומחשבות וציורים הללו שמיסוד יראת העונש, בהיותם מוגדרים בגדריהם, ממוזגים ומשוערים, הנם מרימים את אור האצילות שבנשמה, מיישבים את החיים, וממלאים אותנו תוכן רציני ראוי להיות ליסוד נכון בבניין החברה היותר מאושרה. על גבי נקודה גסה זו הולכים ונבנים בנינים רמים לתלפיות. הגיונות ושאיפות רוממות מרהיבי עין בקרני הודם. זהירות פנימית, שוה עם טבע היראה מכל אסון, והזהירות הטבעית ממנו. זהו היסוד הנלוה אל כל אימוצי החיים, והוא הגורם בקורטוב המעורב שלו, דמשתכח כי קורטא בכורא11, לחבב את החיים כולם, לעשותם רעננים ומאושרים. העוקר את הציור התחתיתי הזה מסרס הוא את החיים, ונוטל מהם את האפשרות של שגשוגם. ומרפה את ידיה של הנשמה ורישום המום מוכרח להיות ניכר בכל תנועה טבעית ושכלית. ראשית חכמה יראת ד'12 ויראת ד' מקור מים לסור ממוקשי מות13. ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה14. צוף דבש אמרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם15.
ח.
תכונתה של יראת-שמים היא מחלשת את האדם בתחילת הופעתה. אבל חולשה זו היא בסיס ליסוד גבורה עליונה, הגבורה החמרנית מתחלשת וגבורה אידיאלית נכנסת במקומה. והיא משיבה לאדם את כל נזקיו גם מצדו החמרי, והנמיכות של השפלות הנפשית, הבאה מצד התכונה של היראה האלהית, משרה על האדם אותה הגדולה של גאות ד' העליונה. ומיעוט היראה בטהרתה, וכל שמץ של גיאות בכיעורה מנוולת את הוד הרוח. בעשות מחיצה בינו לבין הכח העליון של גבורה של מעלה, ומונעת ממנו אותו המילוי העליון של גודל החיים ורעננותם אשר לגיאות ד', המעטרת את הצדיקים בענות צדק.
ט.
הבטלנות הנמשכת לפעמים ע"י יראת-שמים באה מחסרון הבירור לדעת מה בין טוב לרע בתכונות הנפשיות. ומתוך שההשפעה הרצויה של קבלת עול מלכות שמים היא בודאי להחליש את הרע שבנפש, מחלשת היא בחסרי בירור את כללות הכחות, בין הכח הרוחני דהיינו העצמיות המחשבית, ע"י מה שבאה להחליש את הצד המקולקל שבמחשבה, ובין הכח החמרי, שהוא התעוררות החיים, חשק העבודה ומרץ הפעולה. והדעה הנכונה צריכה היא תמיד להשיב ליראי ד' את אבדתם הגדולה הזאת. לדעת שיראת ד' בטהרתה מוכרחת היא להוסיף אומץ כח בכלל, ולהוציא אל הפועל את כל סגולה צפונה בתוך הנפש להשכיל ולהיטיב. ושלילתה אינה מכוונת כי-אם לגבי הצד הרע שבנפש, מקור המידות הרעות והמעשים המקולקלים, שבהיות הנפש טהורה ומנוקה מהם הרי היא עולה במעלות החיים בהרחבה גדולה ובתוספת ברכה רבה.
