Le Sacrifice d'Isaac 4
וישם אותו על המזבח, ממעל לעצים.
לא נאמר "וישם אותו על העצים אשר על המזבח", אלא "על המזבח". אופי מיוחד וקדושה מצוינת למזבח קדוש זה, שנבנה לשם מטרה של הקרבה כ"כ נאצלת, קדושה ונערצה, שכמוה לא היתה וכמוה לא תהיה בעולם. ע"כ היתה, השימה מתיחסת אל המזבח. אמנם היתה ממעל לעצים, שהוא כולל ג"כ ממעל להרעיון והרשם של העצים, שהופעת הנסים, המתעלים מכל חק וטבע מוגבל, נתגלתה ע"י בקועם. וכאן עלתה הקדושה האלהית, שהאירה בנשמות הנאצלות הללו, הטהורות בטוהר קודש קדשים, במעלה כ"כ מופלאה, עד שלא הורגש כלל במפעל הנשגב הזה, שיש כאן איזה דבר נגד טבעו של אדם, שצריך להלחם נגדו, אלא שכל זה הוא מתאים גם אל הטבע החקוק, מפני שכל מדה ומשקל מיוחד ומפורט נתבטלו לגבי אור האבוקה, של לבת אש קודש אשר בנשמת אל חי אשר בקרבו. וישם אותו, על המזבח, ממעל לעצים.
וישלח אברהם את ידו, ויקח את המאכלת לשחוט את בנו.
כאן באו קדושת הגבורה האלהית,ועזוז האהבה הקדושה לאלהים עליון, למרום עזם. הנשמה העליונת של האב הקדוש כבר היתה כולה דבוקה באלהים חיים. אברהם בצורתו העליונה לא היה לו כבר קשר חמרי וטבעי עם הגוף וכליו. רק כח מפקד ומושל בעז אלהים, על הגויה וכל אבריה, זה הוא מה שנשאר אז מתארי חייו. ובשביל כך נאמר וישלח אברהם, המלא אור ד' על כל בתי נפשו, את ידו, הנשואה אז, לא בתור יד אדם חי טבעי, מתנועעת תנועה רצונית פשוטה, כ"א היד הלכה בשליחות עליון, בדחיפה אלהית, בשליחותו של אברהם, העומד לפני ד' וקשור ברצונו הקדוש בכל מהות חייו. ואותה היד, שנשלחה בצורה קדושה זו, פעלה את מפעל שולחה, שהוא לקח את המאכלת, ברעיון לשחוט את בנו. לא הוזכר כאן השם הפרטי של יצחק, שכל מהותו, וציור שלמותו וחמדת כל מעלותיו ותכונותיו הנשאות כולן, נדבקו בעצמות הנשמה של האב, מרוב אהבה וחבת קודש נערצה לא נשאר מהציור המהותי כ"א זה היחש, שהוא בנו, אשר האהבה כולה נמשכת אליו מאת האב, ותשוקת חייו וקיומו היא כל תקותו ושאיפתו והמית לבבו. ודבר ד' התגבר ועלה למעלה מכל אלה, ויהיה למפעל גוזר ומקיים. לשחוט את בנו.
ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים.
ברוב הפעמים הנבואה שלא באה בהופעה של מלאך היא יותר נאצלת ויותר גבוהה מזו שבאה בהופעת מלאך. אבל יש ג"כ מאורעות כאלה, שהופעתו של המלאך היא משלמת את הנבואה, ומאדירתה. בהחזון הראשון של דבר ד', להעלות את בנו לעולה, לא היה יכול שום מלאך להשתתף. ציור זה בכל עליוניותו הוא רק סוד ד' ליראיו, להביא את אדירת האהבה העליונה למרום עזה ע"י מסה כזו, שאי אפשר כלל שתצויר בשום השגה, בשום שכל, ושום הופעה, אמנם אחרי אשר הנסיון נגמר, הנשמה בכל הוד גבורת קדשה יצאה אדירה וצרופה, הכח מוכן כבר להמסר לאלהי אמת, בכל ישותו היותר פנימית והיותר אדירה, שוב באה, ומוכרחת לבא, הופעה אלהית כזאת, שהיא מתפשטת כבר בהופעת אמתתה ויפיה בכל עולמים, ומלאכי קודש, וכל אראלי טוהר, שומעים ומקשיבים לקול ד' בכח דנא. ומלאך ד' קורא, לא מתוך המית איזה חוש פנימי ארצי, המקשר עוד את האדם לאהבת בשרו, לא כי אם מן השמים, מרום הטוהר של האמת, של הצדק, של המשפט ושל החסד העליון. ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים.
4
ויאמר אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה.
קול ד' בכח, ע"י מלאכו עושה דברו אומר, שהצווי המוחלט, בין מצד הצדק להמנע מרשע של שפיכות דמים, בין מצד הטבע להנזר מכל דבר הפוגע ברגשי האב, המלאים אהבה לבנו חמודו, הוא קים בעינו. ההכרות הקדושות האיתנות, החקוקות בטבע הרוחני ובטבע החמרי, לא ירדו ממעלתן, אפילו כחוט השערה, ע"י החזון העליון שנתגלה בדבר ד'. ע"ד ההקרבה והמסירות הנפשית היותר עמוקה לאלהים חיים, שהיא קדושה ואדירת האמת בכח החפץ ותמימות הרצון הנפשי. ע"כ אל תשלח ידך אל הנער, בכל חמר האיסור הפשוט והישר שבדבר, ואל תחשוב שיש כאן איזה נגוד מפעלי, בין אהבת האב הטהורה שלך לבנך יקירך לבין אהבת ד' האצילית, ההולכת ושוטפת בגבורתה בתהומות נשמתך העמוקה, עד שיהיה לפחות איזה צעד נכון לעשות בפעל איזה דבר המורה על המעטת האהבה הזאת. לא כן, ואל תעש לו מאומה, כי רחמי אב ואהבתו בנשמה טהורה היא היא הנה לבת אש קדש, הולכת ישרה מאהבת אלהים הטהורה ורחמיו על כל מעשיו, שהופעתה בעולם מרבה את ההוד והתפארת של הקדושה המגמתית העליונה, המרימת את החיים ואת היקום כולו לרום מעלתם.
לא נאמר "וישם אותו על העצים אשר על המזבח", אלא "על המזבח". אופי מיוחד וקדושה מצוינת למזבח קדוש זה, שנבנה לשם מטרה של הקרבה כ"כ נאצלת, קדושה ונערצה, שכמוה לא היתה וכמוה לא תהיה בעולם. ע"כ היתה, השימה מתיחסת אל המזבח. אמנם היתה ממעל לעצים, שהוא כולל ג"כ ממעל להרעיון והרשם של העצים, שהופעת הנסים, המתעלים מכל חק וטבע מוגבל, נתגלתה ע"י בקועם. וכאן עלתה הקדושה האלהית, שהאירה בנשמות הנאצלות הללו, הטהורות בטוהר קודש קדשים, במעלה כ"כ מופלאה, עד שלא הורגש כלל במפעל הנשגב הזה, שיש כאן איזה דבר נגד טבעו של אדם, שצריך להלחם נגדו, אלא שכל זה הוא מתאים גם אל הטבע החקוק, מפני שכל מדה ומשקל מיוחד ומפורט נתבטלו לגבי אור האבוקה, של לבת אש קודש אשר בנשמת אל חי אשר בקרבו. וישם אותו, על המזבח, ממעל לעצים.
וישלח אברהם את ידו, ויקח את המאכלת לשחוט את בנו.
כאן באו קדושת הגבורה האלהית,ועזוז האהבה הקדושה לאלהים עליון, למרום עזם. הנשמה העליונת של האב הקדוש כבר היתה כולה דבוקה באלהים חיים. אברהם בצורתו העליונה לא היה לו כבר קשר חמרי וטבעי עם הגוף וכליו. רק כח מפקד ומושל בעז אלהים, על הגויה וכל אבריה, זה הוא מה שנשאר אז מתארי חייו. ובשביל כך נאמר וישלח אברהם, המלא אור ד' על כל בתי נפשו, את ידו, הנשואה אז, לא בתור יד אדם חי טבעי, מתנועעת תנועה רצונית פשוטה, כ"א היד הלכה בשליחות עליון, בדחיפה אלהית, בשליחותו של אברהם, העומד לפני ד' וקשור ברצונו הקדוש בכל מהות חייו. ואותה היד, שנשלחה בצורה קדושה זו, פעלה את מפעל שולחה, שהוא לקח את המאכלת, ברעיון לשחוט את בנו. לא הוזכר כאן השם הפרטי של יצחק, שכל מהותו, וציור שלמותו וחמדת כל מעלותיו ותכונותיו הנשאות כולן, נדבקו בעצמות הנשמה של האב, מרוב אהבה וחבת קודש נערצה לא נשאר מהציור המהותי כ"א זה היחש, שהוא בנו, אשר האהבה כולה נמשכת אליו מאת האב, ותשוקת חייו וקיומו היא כל תקותו ושאיפתו והמית לבבו. ודבר ד' התגבר ועלה למעלה מכל אלה, ויהיה למפעל גוזר ומקיים. לשחוט את בנו.
ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים.
ברוב הפעמים הנבואה שלא באה בהופעה של מלאך היא יותר נאצלת ויותר גבוהה מזו שבאה בהופעת מלאך. אבל יש ג"כ מאורעות כאלה, שהופעתו של המלאך היא משלמת את הנבואה, ומאדירתה. בהחזון הראשון של דבר ד', להעלות את בנו לעולה, לא היה יכול שום מלאך להשתתף. ציור זה בכל עליוניותו הוא רק סוד ד' ליראיו, להביא את אדירת האהבה העליונה למרום עזה ע"י מסה כזו, שאי אפשר כלל שתצויר בשום השגה, בשום שכל, ושום הופעה, אמנם אחרי אשר הנסיון נגמר, הנשמה בכל הוד גבורת קדשה יצאה אדירה וצרופה, הכח מוכן כבר להמסר לאלהי אמת, בכל ישותו היותר פנימית והיותר אדירה, שוב באה, ומוכרחת לבא, הופעה אלהית כזאת, שהיא מתפשטת כבר בהופעת אמתתה ויפיה בכל עולמים, ומלאכי קודש, וכל אראלי טוהר, שומעים ומקשיבים לקול ד' בכח דנא. ומלאך ד' קורא, לא מתוך המית איזה חוש פנימי ארצי, המקשר עוד את האדם לאהבת בשרו, לא כי אם מן השמים, מרום הטוהר של האמת, של הצדק, של המשפט ושל החסד העליון. ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים.
4
ויאמר אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה.
קול ד' בכח, ע"י מלאכו עושה דברו אומר, שהצווי המוחלט, בין מצד הצדק להמנע מרשע של שפיכות דמים, בין מצד הטבע להנזר מכל דבר הפוגע ברגשי האב, המלאים אהבה לבנו חמודו, הוא קים בעינו. ההכרות הקדושות האיתנות, החקוקות בטבע הרוחני ובטבע החמרי, לא ירדו ממעלתן, אפילו כחוט השערה, ע"י החזון העליון שנתגלה בדבר ד'. ע"ד ההקרבה והמסירות הנפשית היותר עמוקה לאלהים חיים, שהיא קדושה ואדירת האמת בכח החפץ ותמימות הרצון הנפשי. ע"כ אל תשלח ידך אל הנער, בכל חמר האיסור הפשוט והישר שבדבר, ואל תחשוב שיש כאן איזה נגוד מפעלי, בין אהבת האב הטהורה שלך לבנך יקירך לבין אהבת ד' האצילית, ההולכת ושוטפת בגבורתה בתהומות נשמתך העמוקה, עד שיהיה לפחות איזה צעד נכון לעשות בפעל איזה דבר המורה על המעטת האהבה הזאת. לא כן, ואל תעש לו מאומה, כי רחמי אב ואהבתו בנשמה טהורה היא היא הנה לבת אש קדש, הולכת ישרה מאהבת אלהים הטהורה ורחמיו על כל מעשיו, שהופעתה בעולם מרבה את ההוד והתפארת של הקדושה המגמתית העליונה, המרימת את החיים ואת היקום כולו לרום מעלתם.