Olat Reiya 7: Chapitre 2 paragraphes 6, 7
ו. "תניא כוותי' דר' יוסי ברבי חנינא: אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ד', ואין עמידה אלא תפלה שנא' ויעמד פנחס ויפלל. יצחק תקן תפלת המנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה, שנא' תפלה לעני כי יעטף ולפני ד' ישפך שיחו. יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפלה, שנא' ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי" (ברכות כ"ו:).
שלש לשונות אלו, עמידה, שיחה, פגיעה, מכוונות הן כנגד שלשה עניינים של תועלת התפלה בעבודת השי"ת. התחלת פעולת התפלה היא, שכל העניינים הקדושים והציורים הנעלים של יסודי היראה והמוסר, שקנה האדם בנפשו, התפלה תשריש אותם יפה בלב שלא ימוטו מהסתערות רוחות של השחתת המוסר והעבודה ע"י יצר לב האדם ותאוות הזמן. זמנה של פעולה זו הוא ביותר בשחרית, שקודם שיפנה האדם לעסקי החיים ורגשי תאוות הגוף המוכרחים, יכין לעצמו מעמד מוסרי חזק ונכון, שיתקיים בניסיונות ההתנגדות של גלי הזמן, ולכן התפלה המכוונת לפעולה זו נערכת בשם עמידה. לזה הוכשר ביותר אברהם אבינו ע"ה, שהי' ראש למאמינים, ועמד בעשרה ניסיונות נפלאים, ועם כל המון המתנגדים אל הדרך העולה באור ד', שהסתערו להפיצו ולהדיחו, נלחם למצא מעמד נכון וקיים לעד.
שיחה תקרא התפלה, בשם משתתף עם צמחים ואילנות, שנקראו שיחים, על הפרחת הנפש בכחות חדשים, המסתעפים באפן טבעי ע"י רגשת הנפש בעבודה שבלב. זה ראוי ביותר לעת מנחת ערב, שהאדם קרוב להסיר מעליו את הטרדות, ואז תוכל נפשו להתרומם בטבעה, ורגשי הקדש הטבעיים, האצורים בתוכה, לדבקה באלהים חיים ולהתגבר באהבתו ויראתו הטהורה, יוסיפו פרי תנובה וישלחו בדים ופארות להיות כדמות אילן רב ואחד השיחים. ההפרחה הטבעית הזאת מתוך יושר הנפש היא שרש להנהגת הדין, אל הנוטה מנתיב יושר של ארחות חיים, שמידת הדין, בכל מה שיש לה חוק טבעי, מדוקדקת היא אל המשנה דרכה ונוטה מנתיבה, והיא מידתו של יצחק, כדכתיב ופחד יצחק הי' לי, וכדאמרי רבנן ברוב ביאור.
אמנם עוד רב יתרון לתפלה, שהיא מוצאת תכליתה ברמי המעלה והערך, קדושי עליון הניגשים אל ד', שע"י התפלה ירומו וינשאו למעלת הנבואה או קרוב לה, כד' טושו"ע או"ח סי' צ"ח, שהם פוגעים מעמדים יותר גדולים מהליכות הטבע, כי יתרוממו הרבה על מצב-הטבע הרגיל וידבקו באלהים חיים בטהר לב ונפש. לזה מוכשר הוא הלילה במנוחתו והתבודדותו, וכמו שביאר החסיד בחוה"ל (שער אהבת ד' פ"ו) ביתרון תפלת הלילה, שהוא מאפשר להיפקד גם במחזות נשאים וקדושים ותבואות שכליות נוראות, אשר לא יושגו בחברת חושי החומר. ולפי שהדברים המושגים למעלה מתהלוכות השכליות המוטבעות באים הם שלא כסדר ההדרגה הטבעית מהקל אל הכבד, וע"פ דרכי עיונים בודדים המתלקטים למערכה, כי-אם בפתע יגלה האור הגדול מנעם ד', אשרי כל זוכה לו, תיקרא התפלה, מצד היותה כוללת זאת התכלית, בשם פגיעה, כדרך ההולך ופוגע, לא לפי ערך מידת מהלכו של ההולך לבדו, כי-אם גם לפי ערך מדת קרבתו של הנפגע המתאים לזה. וכן הי' באמת ביעקב אבינו ע"ה, שודאי השלימתו ג"כ התפלה לאותו החיזיון הנבואי הנשגב של מראה הסולם וכל פרטיו, שעל כן נתייחס לתפלתו שם פגיעה, ויפגע במקום, והיא מתאימה לערבית.
ז. "אמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ד' ענני וכו'. רבי יוחנן אמר אף בתפלת ערבית, שנאמר תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב. רב נחמן בר יצחק אמר אף בתפלת שחרית, שנאמר ד' בקר תשמע קולי" (שם ו:). יש אברים כפולים שריבוים הוא רק ליתר שמירה, שבהיפקד אחד מהם, הנשאר ימלא את מקומו, ויש אברים כאלה שכל אחד מהם יש לו ערך עצמי, ואם יפקד אחד מהם אין השני ממלא את מקומו. כל אחת משלש התפלות, הקבועות בזמניהן, היא מכוונת לעניין מיוחד בעבודת התפלה, באופן שאין לדון אותן בכלל האברים הכפולים, שעכ"פ מתוך שלושתן תעלה בידינו תפלה הוגנת אחת, אלא שכל אחת צריכה זהירות מיוחדת לעצמה. היסוד האחד הוא נגד התגברות יצר לבו של האדם בהוללות וסכלות שבתערובת עסקי העולם, שהתפלה מחזירה את האבדה הרוחנית ע"י שפכו שיח לד', ומדיחה ממנו כל טיח טפל ע"י רוממות המושגים הטהורים בדעת אלהים ועבודתו. לזאת פועלת תפלת המנחה, הבאה אחרי תוקף העסקים הזמניים של היום, וכמו שנענה בה אליהו במלחמתו בעבודת הבעל. תפלת ערבית מרוממת את רוח האדם במשמרת כבוד נפשו בטהרת המחשבות וההרהורים, "תכון תפלתי קטרת לפניך", שהקטרת "דבר בחשאי" משפיעה לתקון דרכי האדם בחדרי משכיתו, ומכפרת על לשון הרע שבצנעה (זבחים פ"ח:), שעיקרה הוא ע"י מחשבת הלב, כמש"כ "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם". אמנם בבוקר, שלא נדבקו השפעות רעות לכוחות הנפש, אבל הם נעדרי שלמות חילם ע"י התגברות צד החומר בזמן השינה של הלילה, אז תפלת שחרית מעירה ומסדרת אותם במערכת הקודש ברוממות חשבונות הצדק והיושר ביראת ד' ואהבתו, "ד' בקר תשמע קולי בוקר אערך לך " מערכת לבבי וכוחות נפשי, "ואצפה" כי אתה תהי' עמדי לאמץ חילי, כי הבא לטהר מסייעים אותו.
שלש לשונות אלו, עמידה, שיחה, פגיעה, מכוונות הן כנגד שלשה עניינים של תועלת התפלה בעבודת השי"ת. התחלת פעולת התפלה היא, שכל העניינים הקדושים והציורים הנעלים של יסודי היראה והמוסר, שקנה האדם בנפשו, התפלה תשריש אותם יפה בלב שלא ימוטו מהסתערות רוחות של השחתת המוסר והעבודה ע"י יצר לב האדם ותאוות הזמן. זמנה של פעולה זו הוא ביותר בשחרית, שקודם שיפנה האדם לעסקי החיים ורגשי תאוות הגוף המוכרחים, יכין לעצמו מעמד מוסרי חזק ונכון, שיתקיים בניסיונות ההתנגדות של גלי הזמן, ולכן התפלה המכוונת לפעולה זו נערכת בשם עמידה. לזה הוכשר ביותר אברהם אבינו ע"ה, שהי' ראש למאמינים, ועמד בעשרה ניסיונות נפלאים, ועם כל המון המתנגדים אל הדרך העולה באור ד', שהסתערו להפיצו ולהדיחו, נלחם למצא מעמד נכון וקיים לעד.
שיחה תקרא התפלה, בשם משתתף עם צמחים ואילנות, שנקראו שיחים, על הפרחת הנפש בכחות חדשים, המסתעפים באפן טבעי ע"י רגשת הנפש בעבודה שבלב. זה ראוי ביותר לעת מנחת ערב, שהאדם קרוב להסיר מעליו את הטרדות, ואז תוכל נפשו להתרומם בטבעה, ורגשי הקדש הטבעיים, האצורים בתוכה, לדבקה באלהים חיים ולהתגבר באהבתו ויראתו הטהורה, יוסיפו פרי תנובה וישלחו בדים ופארות להיות כדמות אילן רב ואחד השיחים. ההפרחה הטבעית הזאת מתוך יושר הנפש היא שרש להנהגת הדין, אל הנוטה מנתיב יושר של ארחות חיים, שמידת הדין, בכל מה שיש לה חוק טבעי, מדוקדקת היא אל המשנה דרכה ונוטה מנתיבה, והיא מידתו של יצחק, כדכתיב ופחד יצחק הי' לי, וכדאמרי רבנן ברוב ביאור.
אמנם עוד רב יתרון לתפלה, שהיא מוצאת תכליתה ברמי המעלה והערך, קדושי עליון הניגשים אל ד', שע"י התפלה ירומו וינשאו למעלת הנבואה או קרוב לה, כד' טושו"ע או"ח סי' צ"ח, שהם פוגעים מעמדים יותר גדולים מהליכות הטבע, כי יתרוממו הרבה על מצב-הטבע הרגיל וידבקו באלהים חיים בטהר לב ונפש. לזה מוכשר הוא הלילה במנוחתו והתבודדותו, וכמו שביאר החסיד בחוה"ל (שער אהבת ד' פ"ו) ביתרון תפלת הלילה, שהוא מאפשר להיפקד גם במחזות נשאים וקדושים ותבואות שכליות נוראות, אשר לא יושגו בחברת חושי החומר. ולפי שהדברים המושגים למעלה מתהלוכות השכליות המוטבעות באים הם שלא כסדר ההדרגה הטבעית מהקל אל הכבד, וע"פ דרכי עיונים בודדים המתלקטים למערכה, כי-אם בפתע יגלה האור הגדול מנעם ד', אשרי כל זוכה לו, תיקרא התפלה, מצד היותה כוללת זאת התכלית, בשם פגיעה, כדרך ההולך ופוגע, לא לפי ערך מידת מהלכו של ההולך לבדו, כי-אם גם לפי ערך מדת קרבתו של הנפגע המתאים לזה. וכן הי' באמת ביעקב אבינו ע"ה, שודאי השלימתו ג"כ התפלה לאותו החיזיון הנבואי הנשגב של מראה הסולם וכל פרטיו, שעל כן נתייחס לתפלתו שם פגיעה, ויפגע במקום, והיא מתאימה לערבית.
ז. "אמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ד' ענני וכו'. רבי יוחנן אמר אף בתפלת ערבית, שנאמר תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב. רב נחמן בר יצחק אמר אף בתפלת שחרית, שנאמר ד' בקר תשמע קולי" (שם ו:). יש אברים כפולים שריבוים הוא רק ליתר שמירה, שבהיפקד אחד מהם, הנשאר ימלא את מקומו, ויש אברים כאלה שכל אחד מהם יש לו ערך עצמי, ואם יפקד אחד מהם אין השני ממלא את מקומו. כל אחת משלש התפלות, הקבועות בזמניהן, היא מכוונת לעניין מיוחד בעבודת התפלה, באופן שאין לדון אותן בכלל האברים הכפולים, שעכ"פ מתוך שלושתן תעלה בידינו תפלה הוגנת אחת, אלא שכל אחת צריכה זהירות מיוחדת לעצמה. היסוד האחד הוא נגד התגברות יצר לבו של האדם בהוללות וסכלות שבתערובת עסקי העולם, שהתפלה מחזירה את האבדה הרוחנית ע"י שפכו שיח לד', ומדיחה ממנו כל טיח טפל ע"י רוממות המושגים הטהורים בדעת אלהים ועבודתו. לזאת פועלת תפלת המנחה, הבאה אחרי תוקף העסקים הזמניים של היום, וכמו שנענה בה אליהו במלחמתו בעבודת הבעל. תפלת ערבית מרוממת את רוח האדם במשמרת כבוד נפשו בטהרת המחשבות וההרהורים, "תכון תפלתי קטרת לפניך", שהקטרת "דבר בחשאי" משפיעה לתקון דרכי האדם בחדרי משכיתו, ומכפרת על לשון הרע שבצנעה (זבחים פ"ח:), שעיקרה הוא ע"י מחשבת הלב, כמש"כ "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם". אמנם בבוקר, שלא נדבקו השפעות רעות לכוחות הנפש, אבל הם נעדרי שלמות חילם ע"י התגברות צד החומר בזמן השינה של הלילה, אז תפלת שחרית מעירה ומסדרת אותם במערכת הקודש ברוממות חשבונות הצדק והיושר ביראת ד' ואהבתו, "ד' בקר תשמע קולי בוקר אערך לך " מערכת לבבי וכוחות נפשי, "ואצפה" כי אתה תהי' עמדי לאמץ חילי, כי הבא לטהר מסייעים אותו.