La priѐre: 6 (הדרכת התפלה וחלקיה: ה,ו)
ה. לפעמים אנו מתפללים שיעשה הקב"ה בקשתנו ע"י המלאכים, ולפעמים מפרטים גם שמות של המלאכים. שהרי עיקר המבוקש של עניין התפלות כולן באמת ראוי שיהי' לא להשיג מה שהוא חפץ כי-אם לדבק עצמו לרצונו של מקום ב"ה. וכיון שתכלית הבקשה היא מילוא אמיתת רצונו ית' החפץ חסד, וכמו שהוא רצונו ית' להרבות חסדיו בעולם, כן הוא רצונו שזה יתנהג דווקא באותם הדרכים, שסדר בהם את הנהגת העולם בחכמתו ורצונו כביכול. א"כ כמו שראוי להתפלל על עצם המבוקש הפרטי, כן ראוי להתפלל שיתמלא ע"פ הסדרים השייכים לו. ואדרבה, זוהי שלמותה של התפלה, שהוא מגלה בה את רצונו הוא, שיעשה רצונו של מקום ב"ה בעולם, והרבה יותר ממה שראוי לרצות במילוי הבקשה, ראוי לרצות שיתוקנו סדרי המאורות העליונים, שדרך תיקונם הוא במילוא עניני התפלה, שזהו עניין התפלה ע"פ סדר הספירות. וכיון שזכינו לעניין התפלה שיעשה רצונו, שהוא בשפעת החסד ע"פ הכנת התחתונים, הרי עצם התפלה היא הכנה רבה באפן המעולה לעניין שפע הטוב והחסד ע"י גילוי המאורות הקדושים.
ו. "תניא כוותי' דר' יוסי ברבי חנינא: אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ד', ואין עמידה אלא תפלה שנא' ויעמד פנחס ויפלל. יצחק תקן תפלת המנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה, שנא' תפלה לעני כי יעטף ולפני ד' ישפך שיחו. יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפלה, שנא' ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי" (ברכות כ"ו:).
שלש לשונות אלו, עמידה, שיחה, פגיעה, מכוונות הן כנגד שלשה עניינים של תועלת התפלה בעבודת השי"ת. התחלת פעולת התפלה היא, שכל העניינים הקדושים והציורים הנעלים של יסודי היראה והמוסר, שקנה האדם בנפשו, התפלה תשריש אותם יפה בלב שלא ימוטו מהסתערות רוחות של השחתת המוסר והעבודה ע"י יצר לב האדם ותאוות הזמן. זמנה של פעולה זו הוא ביותר בשחרית, שקודם שיפנה האדם לעסקי החיים ורגשי תאוות הגוף המוכרחים, יכין לעצמו מעמד מוסרי חזק ונכון, שיתקיים בניסיונות ההתנגדות של גלי הזמן, ולכן התפלה המכוונת לפעולה זו נערכת בשם עמידה. לזה הוכשר ביותר אברהם אבינו ע"ה, שהי' ראש למאמינים, ועמד בעשרה ניסיונות נפלאים, ועם כל המון המתנגדים אל הדרך העולה באור ד', שהסתערו להפיצו ולהדיחו, נלחם למצא מעמד נכון וקיים לעד.
שיחה תקרא התפלה, בשם משתתף עם צמחים ואילנות, שנקראו שיחים, על הפרחת הנפש בכחות חדשים, המסתעפים באפן טבעי ע"י רגשת הנפש בעבודה שבלב. זה ראוי ביותר לעת מנחת ערב, שהאדם קרוב להסיר מעליו את הטרדות, ואז תוכל נפשו להתרומם בטבעה, ורגשי הקדש הטבעיים, האצורים בתוכה, לדבקה באלהים חיים ולהתגבר באהבתו ויראתו הטהורה, יוסיפו פרי תנובה וישלחו בדים ופארות להיות כדמות אילן רב ואחד השיחים. ההפרחה הטבעית הזאת מתוך יושר הנפש היא שרש להנהגת הדין, אל הנוטה מנתיב יושר של ארחות חיים, שמידת הדין, בכל מה שיש לה חוק טבעי, מדוקדקת היא אל המשנה דרכה ונוטה מנתיבה, והיא מידתו של יצחק, כדכתיב ופחד יצחק הי' לי, וכדאמרי רבנן ברוב ביאור.
אמנם עוד רב יתרון לתפלה, שהיא מוצאת תכליתה ברמי המעלה והערך, קדושי עליון הניגשים אל ד', שע"י התפלה ירומו וינשאו למעלת הנבואה או קרוב לה, כד' טושו"ע או"ח סי' צ"ח, שהם פוגעים מעמדים יותר גדולים מהליכות הטבע, כי יתרוממו הרבה על מצב-הטבע הרגיל וידבקו באלהים חיים בטהר לב ונפש. לזה מוכשר הוא הלילה במנוחתו והתבודדותו, וכמו שביאר החסיד בחוה"ל (שער אהבת ד' פ"ו) ביתרון תפלת הלילה, שהוא מאפשר להיפקד גם במחזות נשאים וקדושים ותבואות שכליות נוראות, אשר לא יושגו בחברת חושי החומר. ולפי שהדברים המושגים למעלה מתהלוכות השכליות המוטבעות באים הם שלא כסדר ההדרגה הטבעית מהקל אל הכבד, וע"פ דרכי עיונים בודדים המתלקטים למערכה, כי-אם בפתע יגלה האור הגדול מנעם ד', אשרי כל זוכה לו, תיקרא התפלה, מצד היותה כוללת זאת התכלית, בשם פגיעה, כדרך ההולך ופוגע, לא לפי ערך מידת מהלכו של ההולך לבדו, כי-אם גם לפי ערך מדת קרבתו של הנפגע המתאים לזה. וכן הי' באמת ביעקב אבינו ע"ה, שודאי השלימתו ג"כ התפלה לאותו החיזיון הנבואי הנשגב של מראה הסולם וכל פרטיו, שעל כן נתייחס לתפלתו שם פגיעה, ויפגע במקום, והיא מתאימה לערבית.
ו. "תניא כוותי' דר' יוסי ברבי חנינא: אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ד', ואין עמידה אלא תפלה שנא' ויעמד פנחס ויפלל. יצחק תקן תפלת המנחה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב, ואין שיחה אלא תפלה, שנא' תפלה לעני כי יעטף ולפני ד' ישפך שיחו. יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר ויפגע במקום וילן שם, ואין פגיעה אלא תפלה, שנא' ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי" (ברכות כ"ו:).
שלש לשונות אלו, עמידה, שיחה, פגיעה, מכוונות הן כנגד שלשה עניינים של תועלת התפלה בעבודת השי"ת. התחלת פעולת התפלה היא, שכל העניינים הקדושים והציורים הנעלים של יסודי היראה והמוסר, שקנה האדם בנפשו, התפלה תשריש אותם יפה בלב שלא ימוטו מהסתערות רוחות של השחתת המוסר והעבודה ע"י יצר לב האדם ותאוות הזמן. זמנה של פעולה זו הוא ביותר בשחרית, שקודם שיפנה האדם לעסקי החיים ורגשי תאוות הגוף המוכרחים, יכין לעצמו מעמד מוסרי חזק ונכון, שיתקיים בניסיונות ההתנגדות של גלי הזמן, ולכן התפלה המכוונת לפעולה זו נערכת בשם עמידה. לזה הוכשר ביותר אברהם אבינו ע"ה, שהי' ראש למאמינים, ועמד בעשרה ניסיונות נפלאים, ועם כל המון המתנגדים אל הדרך העולה באור ד', שהסתערו להפיצו ולהדיחו, נלחם למצא מעמד נכון וקיים לעד.
שיחה תקרא התפלה, בשם משתתף עם צמחים ואילנות, שנקראו שיחים, על הפרחת הנפש בכחות חדשים, המסתעפים באפן טבעי ע"י רגשת הנפש בעבודה שבלב. זה ראוי ביותר לעת מנחת ערב, שהאדם קרוב להסיר מעליו את הטרדות, ואז תוכל נפשו להתרומם בטבעה, ורגשי הקדש הטבעיים, האצורים בתוכה, לדבקה באלהים חיים ולהתגבר באהבתו ויראתו הטהורה, יוסיפו פרי תנובה וישלחו בדים ופארות להיות כדמות אילן רב ואחד השיחים. ההפרחה הטבעית הזאת מתוך יושר הנפש היא שרש להנהגת הדין, אל הנוטה מנתיב יושר של ארחות חיים, שמידת הדין, בכל מה שיש לה חוק טבעי, מדוקדקת היא אל המשנה דרכה ונוטה מנתיבה, והיא מידתו של יצחק, כדכתיב ופחד יצחק הי' לי, וכדאמרי רבנן ברוב ביאור.
אמנם עוד רב יתרון לתפלה, שהיא מוצאת תכליתה ברמי המעלה והערך, קדושי עליון הניגשים אל ד', שע"י התפלה ירומו וינשאו למעלת הנבואה או קרוב לה, כד' טושו"ע או"ח סי' צ"ח, שהם פוגעים מעמדים יותר גדולים מהליכות הטבע, כי יתרוממו הרבה על מצב-הטבע הרגיל וידבקו באלהים חיים בטהר לב ונפש. לזה מוכשר הוא הלילה במנוחתו והתבודדותו, וכמו שביאר החסיד בחוה"ל (שער אהבת ד' פ"ו) ביתרון תפלת הלילה, שהוא מאפשר להיפקד גם במחזות נשאים וקדושים ותבואות שכליות נוראות, אשר לא יושגו בחברת חושי החומר. ולפי שהדברים המושגים למעלה מתהלוכות השכליות המוטבעות באים הם שלא כסדר ההדרגה הטבעית מהקל אל הכבד, וע"פ דרכי עיונים בודדים המתלקטים למערכה, כי-אם בפתע יגלה האור הגדול מנעם ד', אשרי כל זוכה לו, תיקרא התפלה, מצד היותה כוללת זאת התכלית, בשם פגיעה, כדרך ההולך ופוגע, לא לפי ערך מידת מהלכו של ההולך לבדו, כי-אם גם לפי ערך מדת קרבתו של הנפגע המתאים לזה. וכן הי' באמת ביעקב אבינו ע"ה, שודאי השלימתו ג"כ התפלה לאותו החיזיון הנבואי הנשגב של מראה הסולם וכל פרטיו, שעל כן נתייחס לתפלתו שם פגיעה, ויפגע במקום, והיא מתאימה לערבית.