Olat Reiya 18: Chapitre 4 paragraphes 13, 14
יג. פעולת התפילה היא מצד הדבקות-באלהים שלה. הדבקות עושה את הצורה דומה ליוצרה, מובלעת בכוחה העליון. וסגולת הדבקות היא, שבאותו התיאור, שהדבקות האלהית נצטיירה, פועלת היא את פעולתה באופן יותר נרגש, והביטוי של התפלה הוא הופעת הרעיון והחפץ שכך וכך יעשה, והביטוי בא מול האלהים. כפי אותה המידה של הידיעה המפותחת בענייני האלהות ושל זיכוך המעשים והמידות שקדמו לה, כה הדבקות יוצאה אל הפעל, והאחדות הכללית מתגלה, והשליטה הרוחנית להרבות חסד הגנה וטובה מוזרחת בשלל צבעיה, "ותגזר אמר ויקם לך, ועל דרכיך נגה אור".
יד. כל מה שמרומם האדם את מוסרו כן מתעלה רצונו. אפילו הרצון הטבעי לחיים, ולכל דבר שמתקשר ברצון הנפש, שאותם הדברים עצמם בעינם, כל בני אדם וגם כמה בעלי חיים חפצים בהם, מקבלים אצל הנשמה המזוככת צורה עדינה. ההתעלות העליונה, הבאה ע"י עילוי הרצון שע"י דעת אלהים, ע"י קרבת אלהים, החודרת את הרעיון, את השכל ואת הרגש, את השאיפה והחפץ, הסוער והנח, היא מעלה את כל ניצוצי הרצון לעילוי נשגב מאד, עד שהם מתאחדים עם השאיפה הכללית של השלמות הגמורה של האור האלהי, השופע בעולם לתן לו קיום וחיים. כשמעוררים רצון כזה, ע"י התגלות חפץ של צדיק יסוד עולם, של איש החי את חייו בצורה בהירה באור חי העולמים, המבוקשים מתמלאים, השלטון מתגבר מפני אור האלהים המתנוצץ בהרצון הטהור של מלואת החכמה והחסד. כשמגלה אדם כזה את רצונו ע"י התגלות-נפש של תפלה, אור חי העולמים מתגלה על נתיבות החפץ המבוטא בשפה, המתגלה ע"י דבור חיצוני והגיון פנימי בעז חיים, ומגלה מתוכיות הנשמה את המגמה של הטוב הכללי ביחושו לזה הפרט היחידי שעכשיו רק הוא הנהו מגמת-פניו של המעתיר. כל מבוקש קטן נכלל הוא בחפץ גדול שבגדולים, אצל הנשמה הגדולה. כל צער יחידי, כל מכאוב וחולי, כל צרה וצוקה, אשר איזו נפש סובלת, כשהוא נרשם בנשמה המאירה, המלאה טוב אלהי, איננו עד צער פעוט ויחידי, הוא הוה לצער עולמי וכללי. וסילוק צער זה מביא נהרה כוללת על אופק החיים וההוויה, לפי אותה המידה שגדול הוא הרצון של הטוב האלהי בנשמה המתפללת אז, באותה המידה שאור החכמה והעז האלהי מקנן בה במעמקי הלב, כן התפלה קולעת את מטרתה וגילוי החפץ עושה את פעלו, "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים".
יד. כל מה שמרומם האדם את מוסרו כן מתעלה רצונו. אפילו הרצון הטבעי לחיים, ולכל דבר שמתקשר ברצון הנפש, שאותם הדברים עצמם בעינם, כל בני אדם וגם כמה בעלי חיים חפצים בהם, מקבלים אצל הנשמה המזוככת צורה עדינה. ההתעלות העליונה, הבאה ע"י עילוי הרצון שע"י דעת אלהים, ע"י קרבת אלהים, החודרת את הרעיון, את השכל ואת הרגש, את השאיפה והחפץ, הסוער והנח, היא מעלה את כל ניצוצי הרצון לעילוי נשגב מאד, עד שהם מתאחדים עם השאיפה הכללית של השלמות הגמורה של האור האלהי, השופע בעולם לתן לו קיום וחיים. כשמעוררים רצון כזה, ע"י התגלות חפץ של צדיק יסוד עולם, של איש החי את חייו בצורה בהירה באור חי העולמים, המבוקשים מתמלאים, השלטון מתגבר מפני אור האלהים המתנוצץ בהרצון הטהור של מלואת החכמה והחסד. כשמגלה אדם כזה את רצונו ע"י התגלות-נפש של תפלה, אור חי העולמים מתגלה על נתיבות החפץ המבוטא בשפה, המתגלה ע"י דבור חיצוני והגיון פנימי בעז חיים, ומגלה מתוכיות הנשמה את המגמה של הטוב הכללי ביחושו לזה הפרט היחידי שעכשיו רק הוא הנהו מגמת-פניו של המעתיר. כל מבוקש קטן נכלל הוא בחפץ גדול שבגדולים, אצל הנשמה הגדולה. כל צער יחידי, כל מכאוב וחולי, כל צרה וצוקה, אשר איזו נפש סובלת, כשהוא נרשם בנשמה המאירה, המלאה טוב אלהי, איננו עד צער פעוט ויחידי, הוא הוה לצער עולמי וכללי. וסילוק צער זה מביא נהרה כוללת על אופק החיים וההוויה, לפי אותה המידה שגדול הוא הרצון של הטוב האלהי בנשמה המתפללת אז, באותה המידה שאור החכמה והעז האלהי מקנן בה במעמקי הלב, כן התפלה קולעת את מטרתה וגילוי החפץ עושה את פעלו, "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים".