Olat Reiya 19: Chapitre 4 paragraphe 15
טו.
אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבנו ואע"פ כן לא נענה אלא בתפלה, שנאמר רב לך אל תוסף דבר אלי עוד וגו' (שם ל"ב).
יקרת נפש הצדיק היא מצד שתי בחינות: מצד המעשים הטובים, שהם תולדותיהם של צדיקים, המסובבות ע"י פעולותיה, ומצד היתרון היקר והנשגב של סגולת הנפש הזכה בעצמה, המוכתרת בקניין המידות הטובות והמושכלות האמתיות. וכשמכוונת היא בתפלה לדבר מיוחד, חק נתן השי"ת, שכפי מדת הערך והזכות שלה, כן תועיל התפלה. וכאן הורה, שמעלת הסגולה של יקרת הנפש הגדולה מצד עצמה, עולה היא ביותר על יקרתה מצד מקריה הטובים, שהם המעשים הטובים, שהם כערך מקרים לעצם הנפש הטהורה והזכה. ומה שלא היה מועיל משקל המעשים הטובים, עולה ע"י משקל הערך והזכות של יקרת הקדושה מצד עצמה. וראי' ממשרע"ה, שאין גדול ממנו במעשים טובים, וכל מעשיו הטובים לא יכלו להעביר את הנגזר עליו, והתפלה יכלה לבטל, שהרי הוצרך השי"ת לגזור "אל תוסף דבר אלי", מכלל שהוספת הדיבור הייתה יכולה לפעול עוד יותר ממשקל המעשים. וזהו דסמיך לי' "עלה ראש הפסגה", שכשם שאם הי' פועל כל מבוקשה ע"י הוספת התפילה, היה זה חוץ מהמידה של משקל המעשים הטובים, כן מה שנעשתה מקצת המבוקש, ג"כ הוא ע"י כח התפלה, שהוא בא מעצם סגולת הנפש ותכנה הפנימי, שהוא נעלה ממקריה. והוא מפני שהתגלות יקרת הנפש ע"פ סגולתה הפנימית, לא רק ע"י מקריה, מתגלה היא בתפלה הזכה, שהיא נקראת שפיכת הנפש: ואשפך את נפשי לפני ד'.
אמר ר' אלעזר גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבנו ואע"פ כן לא נענה אלא בתפלה, שנאמר רב לך אל תוסף דבר אלי עוד וגו' (שם ל"ב).
יקרת נפש הצדיק היא מצד שתי בחינות: מצד המעשים הטובים, שהם תולדותיהם של צדיקים, המסובבות ע"י פעולותיה, ומצד היתרון היקר והנשגב של סגולת הנפש הזכה בעצמה, המוכתרת בקניין המידות הטובות והמושכלות האמתיות. וכשמכוונת היא בתפלה לדבר מיוחד, חק נתן השי"ת, שכפי מדת הערך והזכות שלה, כן תועיל התפלה. וכאן הורה, שמעלת הסגולה של יקרת הנפש הגדולה מצד עצמה, עולה היא ביותר על יקרתה מצד מקריה הטובים, שהם המעשים הטובים, שהם כערך מקרים לעצם הנפש הטהורה והזכה. ומה שלא היה מועיל משקל המעשים הטובים, עולה ע"י משקל הערך והזכות של יקרת הקדושה מצד עצמה. וראי' ממשרע"ה, שאין גדול ממנו במעשים טובים, וכל מעשיו הטובים לא יכלו להעביר את הנגזר עליו, והתפלה יכלה לבטל, שהרי הוצרך השי"ת לגזור "אל תוסף דבר אלי", מכלל שהוספת הדיבור הייתה יכולה לפעול עוד יותר ממשקל המעשים. וזהו דסמיך לי' "עלה ראש הפסגה", שכשם שאם הי' פועל כל מבוקשה ע"י הוספת התפילה, היה זה חוץ מהמידה של משקל המעשים הטובים, כן מה שנעשתה מקצת המבוקש, ג"כ הוא ע"י כח התפלה, שהוא בא מעצם סגולת הנפש ותכנה הפנימי, שהוא נעלה ממקריה. והוא מפני שהתגלות יקרת הנפש ע"פ סגולתה הפנימית, לא רק ע"י מקריה, מתגלה היא בתפלה הזכה, שהיא נקראת שפיכת הנפש: ואשפך את נפשי לפני ד'.